משנה ב: כָּל הַנִּתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, שֶׁאִם חִסֵּר אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת, לֹא כִפֵּר, לְפִיכָךְ, אִם נָתַן כֻּלָּן כְּתִקְנָן וְאַחַת שֶׁלֹּא כְתִקְנָהּ, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת:
משנה ב: כָּל הדמים הַנִּתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי – מזבח הזהב, כגון פר ושעיר של יום הכפורים, ופר העלם דבר של ציבור, שהדין הוא שֶׁאִם חִסֵּר אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת, לֹא כִפֵּר, כיון שכל המתנות שבקרבנות אלו מעכבות, לְפִיכָךְ, אִם נָתַן את כֻּלָּן כְּתִקְנָן, וְאַחַת שֶׁלֹּא כְתִקְנָהּ, שחשב בה מחשבת חוץ לזמנו, הרי הקרבן פָּסוּל, כיון שלא ניתנו כולם כראוי, וְאף על פי כן אֵין בּוֹ כָרֵת, כיון שאין פיגול אלא כשכל העבודה המתירה נעשתה במחשבת חוץ לזמנו, אבל באופן זה, שחלק מהדמים ניתנו במחשבה ראויה, ורק חלק מהם במחשבת חוץ לזמנו, אין הקרבן נעשה פיגול, אלא פסול.
