משנה ג: כָּל הָעוֹלִים לַמִּזְבֵּחַ, עוֹלִין דֶּרֶךְ יָמִין, וּמַקִּיפִין וְיוֹרְדִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל, חוּץ מִן הָעוֹלֶה לִשְׁלשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ, שֶׁהָיוּ עוֹלִים וְחוֹזְרִים לֶעָקֵב:
משנה ג: כָּל הָעוֹלִים בַּכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ, עוֹלִין דֶּרֶךְ יָמִין, וּמַקִּיפִין את המזבח לצרכי עבודתם, כגון למתן דמים, או לסידור המערכה, או להפיכת האברים הנשרפים על גבי המזבח, וְיוֹרְדִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל, כלומר, בצד מערב של הכבש, שהוא בשמאל העולה בו. חוּץ מִן הָעוֹלֶה לִאחד משְׁלשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ שהובאו במשנה הקודמת, שהם נעשים בקרן דרומית מערבית, שהם ניסוך המים, והיין, ועולת העוף, שֶׁהָיוּ עוֹלִים ופונים מיד לשמאלם, ואינם פונים לימין להקיף את כל המזבח עד שיגיעו לקרן זו, וְחוֹזְרִים לֶעָקֵב – חוזרים על עקביהם באותו מקום שהלכו בו, ויורדים בכבש. והטעם בדברים אלו, כיון שיש חשש שמא בהליכתם על גבי המזבח עם המים או היין יפיג עשן המזבח את טעמם או ריחם, ולגבי עולת העוף יש לחשוש שמא תמות בינתיים מחמת עשן המערכה.
