משנה ד: חַטַּאת הָעוֹף כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית. הָיָה מוֹלֵק אֶת רֹאשָׁהּ מִמּוּל עָרְפָּהּ וְאֵינוֹ מַבְדִּיל, וּמַזֶּה מִדָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ. שְׁיָרֵי הַדָּם, הָיָה מִתְמַצֶּה עַל הַיְסוֹד. אֵין לַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא דָמָהּ, וְכֻלָּהּ לַכֹּהֲנִים:
משנה ד: חַטַּאת הָעוֹף, כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית, הָיָה הכהן מוֹלֵק אֶת רֹאשָׁהּ בצפרנו מִמּוּל עָרְפָּהּ – בחלק שמאחורי הצואר [ה'עורף' הוא החלק שמאחורי הפנים, ו'מול העורף' היינו החלק ה'רואה' את העורף, והיינו מאחורי הצואר], וְאֵינוֹ מַבְדִּיל את הראש מהגוף לגמרי, שנאמר (ויקרא ה יח) 'וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ וְלֹא יַבְדִּיל', וּמַזֶּה מִדָּמָהּ של החטאת עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ, לא על ידי כלי ולא על ידי אצבע, אלא מזה את הדם עם העוף עצמו, שְׁיָרֵי הַדָּם, הָיָה מִתְמַצֶּה [-נסחט] עַל הַיְסוֹד של המזבח, על ידי שדוחק את העוף כנגד בית מליקתו על קיר המזבח, והדם יורד ליסוד. ובקרבן זה אֵין לַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא דָמָהּ, שאין שום חלק מהעוף מוקטר על גבי המזבח, וְכֻלָּהּ נאכלת לַכֹּהֲנִים:
