משנה ד: עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה כְּמַעֲשֵׂה חַטָאת לְשֵׁם חַטָּאת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מוֹעֲלִין בָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מָה אִם חַטָּאת שֶׁאֵין מוֹעֲלִין בָּהּ לִשְׁמָהּ, כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ, מוֹעֲלִין בָּהּ. עוֹלָה שֶׁמּוֹעֲלִין בָּהּ לִשְׁמָהּ, כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּמְעֲלוּ בָהּ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְחַטָּאת שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָה לְֹשֶם עוֹלָה שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מְעִילָה, תֹּאמַר בָּעוֹלָה שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְשֵׁם חַטָּאת שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲרֵי קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם וּשְׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים יוֹכִיחוּ, שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָן לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן, אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל הָעוֹלָה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה, שֶׁיִּמְעֲלוּ בָהּ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְקָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְׁחָטָן בַּדָּרוֹם וּשְׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים, שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָן בְּדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אִסּוּר וְהֶתֵּר, תֹּאמַר בָּעוֹלָה שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ בְּדָבָר שֶׁכֻּלּוֹ הֶתֵּר:
משנה ד: כפי שהתבאר לעיל, עולת העוף מוקטרת כולה על המזבח, ויש בה דין מעילה. ואילו חטאת העוף נאכלת לכהנים, ואין בה מעילה. משנתנו מביאה מחלוקת בדין עולת העוף שהוקרבה כמו חטאת העוף, האם יש בה מעילה: עוֹלַת הָעוֹף, שדינה להיעשות למעלה מחוט הסיקרא, שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה, כְּמַעֲשֵׂה חַטָאת ולְשֵׁם חַטָּאת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מוֹעֲלִין בָּהּ, שהרי באמת היא עולה, וכיון שעולה לא הותרה באכילה לכהנים, נשארת היא בקדושתה, והנהנה ממנה מעל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חולק ואוֹמֵר, כיון ששינה המקריב את שמה, מעשיה, ומקום הקרבתה לחטאת העוף, נעשה דינה כחטאת העוף, ואֵין מוֹעֲלִין בָּהּ.
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, והלא הדברים קל וחומר, ומָה אִם חַטָּאת העוף, שֶׁאֵין מוֹעֲלִין בָּהּ כשנעשית לִשְׁמָהּ, שהרי מותרת היא באכילה לכהנים, מכל מקום כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לשם עולה, נפסלה, ומוֹעֲלִין בָּהּ, כיון שבאופן שהוקרבה בפסלות לא הותרה לכהנים, אם כן, עוֹלָה, שֶׁמּוֹעֲלִין בָּהּ אפילו כשנעשית כדינה לִשְׁמָהּ, כיון שלא הותרה באכילה לכהנים, כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ של העולה והקריבה לשם חטאת, ופסל אותה בכך, אֵינוֹ דִין – האם אין זה קל וחומר שֶׁיִּמְעֲלוּ בָהּ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא – אין ללמוד את הנידונים זה מזה, וטעם החילוק, אִם אָמַרְתָּ דין זה בְחַטָּאת שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָה לְֹשֶם עוֹלָה, שמועלים בה, הרי שם הטעם הוא שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מְעִילָה, והיינו לשם עולה, וכי תֹּאמַר דין זה גם בְּעוֹלָה שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְשֵׁם חַטָּאת, והרי שם לא שייכת סברא זו, שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה, והיינו לשם חטאת, ומאחר ועשה את כל מעשיה כחטאת, ולשם חטאת, נעשה דינה כחטאת אף לענין זה שאין בה דין מעילה.
אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲרֵי קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שדינם להשחט בצפון, שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם כמו קדשים קלים, וּשְׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים, יוֹכִיחוּ כדברי, שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָן לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה, שהם קדשים קלים הנאכלים, ואין מעילה בבשרם [אלא רק באימורים המוקטרים על גבי המזבח], וְאף על פי כן באופן זה מוֹעֲלִין בָּהֶן, כיון שבעיקרם הם קדשי קדשים, ואין הקרבתם בדרום ולשם קדשים קלים משנה את דינם לענין מעילה, ולכן אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל הָעוֹלָה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה, והיינו לחטאת, שֶׁיִּמְעֲלוּ בָהּ, וכעיקר דינה, שהיא עולה, שיש בה מעילה. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא – אין הנידונים דומים, אִם אָמַרְתָּ דבר זה בְקָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְׁחָטָן בַּדָּרוֹם וּשְׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים, שבאמת נשאר בהם דין מעילה, הרי זה שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָן בְּדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אִסּוּר וְהֶתֵּר, כלומר, הקריבם לשם קדשים קלים, ובקדשים קלים עצמם יש חלק מהקרבן שיש בו מעילה, והיינו האימורים המוקטרים על המזבח, וכיון שהשינוי היה לדבר שיש בחלק ממנו מעילה, נשאר כל הקרבן כקדשי קדשים, ויש מעילה אפילו בבשרו, וכי תֹּאמַר דין זה בְּעוֹלָה – בעולת העוף, שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ בְּדָבָר שֶׁכֻּלּוֹ הֶתֵּר, והיינו שעשאה לשם חטאת העוף, שכולה נאכלת לכהנים, ואין בשום חלק ממנה מעילה, וכיון ששינה את הקרבת עולת העוף במעשיו ובמחשבתו לעשיית חטאת העוף, שאין בה שום צד מעילה, נעשה גם דינה של העולה כדין החטאת לענין זה, ואין מועלים בה.
