משנה יא: הַנִּתָּנִין בִּפְנִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ עִם הַנִּתָּנִין בַּחוּץ, יִשָּׁפְכוּ לָאַמָּה. נָתַן בַּחוּץ וְחָזַר וְנָתַן בִּפְנִים, כָּשֵׁר. בִּפְנִים וְחָזַר וְנָתַן בַּחוּץ, רַבִּי עֲקִיבָא פּוֹסֵל, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִים. שֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כָּל הַדָּמִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְכַפֵּר בַּהֵיכָל, פָּסוּל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, חַטָּאת בִּלְבָד. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הָאָשָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם:
משנה יא: דם של קרבנות הַנִּתָּנִין בִּפְנִים, כגון דם חטאת פנימית, שדמה נזרק על המזבח הפנימי, שֶׁנִּתְעָרְבוּ עִם דם של הַנִּתָּנִין בַּחוּץ, על מזבח החיצון, יִשָּׁפְכוּ כל הדמים לָאַמָּה.
נָתַן מהדמים המעורבים בַּחוּץ, וְחָזַר וְנָתַן מהם בִּפְנִים, כָּשֵׁר, כיון שסוף סוף הגיע כל אחד מהדמים לשני המזבחות. אבל אם נתן תחילה בִּפְנִים, וְחָזַר וְנָתַן בַּחוּץ, רַבִּי עֲקִיבָא פּוֹסֵל, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִים, ומבארת המשנה את טעמו של רבי עקיבא, הפוסל, שֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כָּל הַדָּמִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְכַפֵּר בַּהֵיכָל, פָּסוּל – נפסל הקרבן בכניסה זו, ושוב אי אפשר להזות מהדם על המזבח החיצון. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אין נפסלת בכניסת דמה להיכל אלא חַטָּאת בִּלְבָד, שנפסלת כשדמה נכנס לפנים, שנאמר (ויקרא ו כג) 'וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף'. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הָאָשָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז ז) 'כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם תּוֹרָה אַחַת לָהֶם'.
