משנה ד: הָעוֹפוֹת קוֹדְמִין לַמְּנָחוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִינֵי דָמִים. מִנְחַת חוֹטֵא קוֹדֶמֶת לְמִנְחַתּ נְדָבָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בָאָה עַל חֵטְא. חַטַּאת הָעוֹף קוֹדֶמֶת לְעוֹלַת הָעוֹף. וְכֵן בְּהֶקְדֵּשָׁהּ:
משנה ד: הָעוֹפוֹת קוֹדְמִין לַמְּנָחוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן [-העופות] מִינֵי דָמִים, וכפרת הדם מרובה מכפרת המנחה. מִנְחַת חוֹטֵא שמביא עני על טומאת מקדש וקדשיו, או על שבועת שקר, קוֹדֶמֶת לְמִנְחַת נְדָבָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בָאָה לכפר עַל חֵטְא. חַטַּאת הָעוֹף קוֹדֶמֶת לְעוֹלַת הָעוֹף, אפילו כשלא באה החטאת על חטא, וכגון בקרבן יולדת, כיון שנאמר (ויקרא ה ז-ח) 'וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ אֲשֶׁר חָטָא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה לַה' אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה. וְהֵבִיא אֹתָם אֶל הַכֹּהֵן וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה', ולמדו מכאן חכמים שבכל מקום שיש חטאת ועולה, יש להקריב את החטאת ראשונה, וְכֵן בְּהֶקְדֵּשָׁהּ – בשעה שמקדיש את הקרבנות, ויש לו חטאת ועולה, צריך להקדיש את של החטאת תחילה, ואחר כך את של העולה.
