משנה ד: נָפַל לַמַּיִם, בֵּין שֶׁיֵּשׁ לָהֶן סוֹף, בֵּין שֶׁאֵין לָהֶן סוֹף, אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁנָּפַל לְבוֹר הַגָּדוֹל, וְעָלָה לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה בְסוּמָא שֶׁיָּרַד לִטְבּוֹל בַּמְּעָרָה, וְיָרַד מוֹשְׁכוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁהוּ כְדֵי שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם, וְהִשִּׂיאוּ נְשׁוֹתֵיהֶם. וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְעַסְיָא בְּאֶחָד שֶׁשִּׁלְשְׁלוּהוּ לַיָּם, וְלֹא עָלָה בְיָדָם אֶלָּא רַגְלוֹ, אָמְרוּ חֲכָמִים, מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַעְלָה, תִּנָּשֵׂא. מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּה, לֹא תִנָּשֵׂא:
משנה ד: משנתנו מבררת את דינו של אדם שטבע במים, ולא ראו שעלה מהם, מתי ניתן להשיא את אשתו על סמך עדות זו: אדם שנָפַל לְמַיִם, בֵּין שֶׁיֵּשׁ לָהֶן סוֹף, והיינו שהעדים יכולים לראות ממקומם את קצה מקום המים, וראו שלא עלה משום צד של המים, בֵּין שֶׁאֵין לָהֶן סוֹף, והיינו שאין העדים יכולים לראות את קצה המים, ויתכן שעלה במקום שלא ראוהו, אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה, כיון שאדם עשוי לחיות במים יום או יומיים, ויתכן שלאחר שהלכו העדים מהמקום יצא מהמים. אָמַר רַבִּי מֵאִיר כראיה לדין זה, מַעֲשֶׂה בְּאדם אֶחָד, שֶׁנָּפַל לַבּוֹר הַגָּדוֹל, שהיה מלא במים, וְעָלָה לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אין הדין כן, אלא אם ראוהו במים שיש להם סוף, ולא עלה משם, יכולים להעיד עליו שמת, כיון שאין אדם יכול לחיות זמן רב בתוך המים, ומסייע רבי יוסי לדינו, מַעֲשֶׂה בְּסוּמָא שֶׁיָּרַד לִטְבֹּל בַּמְּעָרָה של מים, וְיָרַד מוֹשְׁכוֹ [-האדם המלווה אותו] אַחֲרָיו, וְשָׁהוּ שניהם בתוך המים שיעור זמן שיש בו כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם, וְהִשִּׂיאוּ חכמים את נְשׁוֹתֵיהֶן. ושׁוּב מַעֲשֶׂה בְּעַסְיָא, בְּאֶחָד שֶׁשִּׁלְשְׁלוּהוּ לַיָּם כשהוא קשור בחבל ברגלו, וּכשהחזירו אליהם את החבל וְלֹא עָלָה בְּיָדָם אֶלָּא רַגְלוֹ, ואָמְרוּ חֲכָמִים, אם היתה רגלו חתוכה מִן הָאַרְכֻּבָּה [-מהברך] וּלְמַעְלָה, בודאי אינו יכול לחיות, ותִּנָּשֵׂא אשתו. אך אם היתה רגלו חתוכה מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה, יתכן שחי הוא ועלה מהמים במקום אחר, ולכן לֹא תִּנָּשֵׂא.
