משנה ה: אֲפִלּוּ שָׁמַע מִן הַנָּשִׁים אוֹמְרוֹת, מֵת אִישׁ פְּלוֹנִי, דַּיּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ שָׁמַע מִן הַתִּינוֹקוֹת אוֹמְרִים, הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין לִסְפּוֹד וְלִקְבוֹר אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי, בֵּין שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן וּבֵין שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר, בְּיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיְּהֵא מִתְכַּוֵּן. וּבַגּוֹי, אִם הָיָה מִתְכַּוֵּן אֵין עֵדוּתּוֹ עֵדוּת:
משנה ה: משנתנו ממשיכה לבאר את האופנים שבהם רשאית האשה להנשא, על אף שאין עדות ברורה על מיתת בעלה: אֲפִילּוּ שָׁמַע מִן הַנָּשִׁים שהן אוֹמְרוֹת לפי תומן 'מֵת אִישׁ פְּלוֹנִי', ולא התכוונו כלל לומר זאת בתורת עדות להתיר את אשתו, מכל מקום דַּיּוֹ – די בכך כדי להתירה. רַבִּי יְהוּדָה מוסיף ואוֹמֵר, אֲפִילּוּ שָׁמַע מִן הַתִּינוֹקוֹת שהם אוֹמְרִים הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין לִסְפֹּוד וְלִקְבֹּור אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי, בֵּין שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּין לשם עדות וּבֵין שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר, בְּיִשְׂרָאֵל – אם היה אותו העד ישראל, עַד שֶׁיְּהֵא מִתְכַּוֵּן להתירה להנשא, וְאילו בְּגוֹי, אִם הָיָה מִתְכַּוֵּין להתירה להנשא, אֵין עֵדוּתוֹ עֵדוּת, כיון שאנו חוששים שהוא משקר, מאחר ויודע הוא שאם יאמינו לדבריו ישיאו את אשתו.
