משנה ו: מְעִידִין לְאוֹר הַנֵּר וּלְאוֹר הַלְבָנָה, וּמַשִּׂיאִין עַל פִּי בַת קוֹל. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁעָמַד עַל רֹאשׁ הָהָר וְאָמַר, אִישׁ פְּלוֹנִי בֶן פְלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי מֵת, הָלְכוּ וְלֹא מָצְאוּ שָׁם אָדָם, וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְצַלְמוֹן בְּאֶחָד שֶׁאָמַר, אֲנִי אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי, נְשָׁכַנִי נָחָשׁ, וַהֲרֵי אֲנִי מֵת, וְהָלְכוּ וְלֹא הִכִּירוּהוּ, וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ:
משנה ו: משנתנו ממשיכה להביא אופנים שונים שניתן להתיר על פיהם אשה שהיתה מוחזקת כאשת איש: מְעִידִין על אדם שמת להתיר את אשתו, גם אם ראוהו רק לְאוֹר הַנֵּר וּלְאוֹר הַלְּבָנָה, שזהו אור קלוש, וּמַשִּׂיאִין עַל פִּי בַּת קוֹל – אם שמעו קול צעקה שמת אדם פלוני, אף שלא ראו מי הוא שצועק זאת, סומכים על כך להתיר את אשתו להנשא. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁעָמַד עַל רֹאשׁ הָהָר, וְאָמַר 'אִישׁ פְּלוֹנִי בֶן פְלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי מֵת', והָלְכוּ לראש ההר וְלֹא מָצְאוּ שָׁם אָדָם, ואף על פי כן סמכו על קול זה וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּצַלְמוֹן, בְּאֶחָד שֶׁאָמַר 'אֲנִי אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי, נְשָׁכַנִי נָחָשׁ, וַהֲרֵי אֲנִי מֵת', וְהָלְכוּ וְלֹא הִכִּירוּהוּ, וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ.
