משנה ז: אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, כְּשֶׁיָּרַדְתִּי לִנְהַרְדְּעָא לְעַבֵּר הַשָּׁנָה, מָצָאתִי נְחֶמְיָה אִישׁ בֵּית דְּלִי, אָמַר לִי, שָׁמַעְתִּי שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי עֵד אֶחָד, אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא. וְנוּמֵתִי לוֹ, כֵּן הַדְּבָרִים. אָמַר לִי, אֱמוֹר לָהֶם מִשְּׁמִי, אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהַמְּדִינָה מְשֻׁבֶּשֶׁת בִּגְיָסוֹת, מְקֻבְּלַנִי מֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, שֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד. וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שָׂמַח לִדְבָרַי, וְאָמַר, מָצָאנוּ חָבֵר לְרַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא. מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים נִזְכַּר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁנֶּהֶרְגוּ הֲרוּגִים בְּתֵל אַרְזָא, וְהִשִּׂיא רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן נְשׁוֹתֵיהֶם עַל פִּי עֵד אֶחָד, וְהֻחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂיאִין עַל פִּי עֵד אֶחָד, וְחֻחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂיאִין עֵד מִפִּי עֵד, מִפִּי עֶבֶד, מִפִּי אִשָּׁה, מִפִּי שִׁפְחָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמְרִים, אֵין מַשִּׂאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא עַל פִּי אִשָּׁה וְלֹא עַל פִּי עֶבֶד וְלֹא עַל פִּי שִׁפְחָה וְלֹא עַל פִּי קְרוֹבִים. אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֶׂה בִּבְנֵי לֵוִי שֶׁהָלְכוּ לְצֹעַר עִיר הַתְּמָרִים, וְחָלָה אֶחָד מֵהֶם בַּדֶּרֶךְ, וְהִנִּיחוּהוּ בַפֻּנְדָּק, וּבַחֲזָרָתָם אָמְרוּ לַפֻּנְדָּקִית אַיֵּה חֲבֵרֵנוּ, אָמְרָה לָהֶם מֵת וּקְבַרְתִּיו, וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ, וְלֹא תְהֵא כֹהֶנֶת כַּפֻּנְדָּקִית. אָמַר לָהֶם, לִכְשֶׁתְּהֵא פֻנְדָּקִית נֶאֱמֶנֶת, הַפֻּנְדָּקִית הוֹצִיאָה לָהֶם מַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁהָיָה בְיָדוֹ:
משנה ז: משנתנו ממשיכה לברר את דיני נאמנותו של עד אחד בעדות אשה: אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, כְּשֶׁיָּרַדְתִּי לַעיר נְהַרְדְּעָא שבבבל לְעִבּוּר הַשָּׁנָה, מָצָאתִי את נְחֶמְיָה אִישׁ בֵּית דְּלִי, ואָמַר לִי, שָׁמַעְתִּי שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי עֵד אֶחָד, אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא בלבד. וְנוּמֵתִי [-אמרתי] לוֹ, כֵּן הַדְּבָרִים, שכל חכמי ארץ ישראל סוברים שאין מתירים אשה על פי עדותו של עד אחד. אָמַר לִי נחמיה, אֱמֹר לָהֶם מִשְּׁמִי, אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהַמְּדִינָה הזו מְשֻׁבֶּשֶׁת בִּגְיָיסוֹת – אי אפשר להלך בה בקלות מחמת חיילי הצבא הנמצאים בה, ולכן איני יכול לבוא לארץ ישראל ולהעיד על כך, ולכן שולח אני את הדברים איתך, שכך מְקֻבְּלַנִי מֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, שֶׁמַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד. וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שָׂמַח לִדְבָרַי, וְאָמַר, מָצָאנוּ חָבֵר לְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא. מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים נִזְכַּר רַבָּן גַּמְלִיאֵל בעצמו, שהיה מעשה שֶׁנֶּהֶרְגוּ הֲרוּגִים בְּמקום ששמו תֵל אַרְזָא, וְהִשִּׂיא רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן את נְשׁוֹתֵיהֶם עַל פִּי עֵד אֶחָד, וּמחמת עדות זו הֻחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂיאִין עַל פִּי עֵד אֶחָד, וְהֻחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂיאִין אפילו בעדות של עֵד מִפִּי עֵד, מִפִּי עֶבֶד, מִפִּי אִשָּׁה, ומִפִּי שִׁפְחָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמְרִים, אֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כתוספת לדבריהם, לֹא עַל פִּי אִשָּׁה, וְלֹא עַל פִּי עֶבֶד וְלֹא עַל פִּי שִׁפְחָה וְלֹא עַל פִּי קְרוֹבִים. אָמְרוּ לוֹ לרבי עקיבא, והרי היה מַעֲשֶׂה בִּבְנֵי לֵוִי, שֶׁהָלְכוּ לְצוֹעַר עִיר הַתְּמָרִים, וְחָלָה אֶחָד מֵהֶם בַּדֶּרֶךְ, וְהִנִּיחוּהוּ בְּפֻנְדָּק, וּבַחֲזָרָתָם דרך אותו פונדק אָמְרוּ לַפֻּנְדָּקִית גויה שהיתה שם, אַיֵּה – היכן הוא חֲבֵירֵנוּ שנשאר כאן חולה. אָמְרָה לָהֶם, מֵת, וּקְבַרְתִּיו. וְעל פי עדות זו הִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ, סיימו את ראייתם ואָמְרוּ לוֹ, וְלֹא תְּהֵא כֹּהֶנֶת כְּפֻנְדָּקִית – וכי לא תהא כהנת או בת ישראל מיוחסת נאמנת בעדות זו כמו שהיתה נאמנת אותה פונדקית גויה. אָמַר לָהֶם רבי עקיבא, לִכְשֶׁתְּהֵא פֻּנְדָּקִית נֶאֱמֶנֶת, כלומר, אם אכן יתברר שסמכו חכמים על דברי הפונדקית עצמה, היתה מכך ראיה שכל אשה נאמנת לעדות זו, אך באמת לא היה כן, והטעם ששם התירו חכמים את אשתו היה כיון שהיו ראיות לדבריה, שהרי אותה פֻּנְדָּקִית הוֹצִיאָה לָהֶם מַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ.
הדרן עלך מסכת יבמות
