משנה יג: הַנּוֹדֶרֶת הֲנָאָה מִיבָמָהּ, בְּחַיֵּי בַעְלָהּ, כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ, מְבַקְשִׁין הֵימֶנּוּ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. וְאִם נִתְכַּוְּנָה לְכָךְ, אֲפִלּוּ בְּחַיֵּי בַעְלָהּ, מְבַקְשִׁין הֵימֶנּוּ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָּהּ:
משנה יג: הַנוֹדֶרֶת הֲנָאָה מִיבָמָה בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ, מחמת כעס כל שהוא שהיה ביניהם, אך לא מחמת שחשבה על כך שיבואו לידי יבום, וכעת כשמת בעלה אינה יכולה להתייבם לו, כיון שאסרה על עצמה את הנאתו בנדר, כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחְלֹץ לָהּ. אבל אם נדרה הנאה מהיבם לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ, כשכבר היתה זקוקה לו, אין כופים אותו לחלוץ לה, אך מְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחְלֹץ לָהּ. וְאִם נִתְכַּוְּנָה לְכָךְ – אם מתחילה, היתה כוונתה לאסור את היבום לאחר מיתת בעלה, אֲפִילוּ אם נדרה בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ, אין כופים אותו לחלוץ, אלא מְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחְלֹץ לָהּ.
