פרק יד, משנה א: חֵרֵשׁ שֶׁנָּשָׂא פִקַּחַת, וּפִקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא חֵרֶשֶׁת, אִם רָצָה יוֹצִיא, וְאִם רָצָה יְקַיֵּם. כְּשֵׁם שֶׁהוּא כוֹנֵס בִּרְמִיזָה, כָּךְ הוּא מוֹצִיא בִרְמִיזָה. פִּקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא פִּקַּחַת, וְנִתְחָרְשָׁה, אִם רָצָה יוֹצִיא, וְאִם רָצָה יְקַיֵּם. נִשְׁתַּטֵּית, לֹא יוֹצִיא. נִתְחָרַשׁ הוּא אוֹ נִשְׁתַּטָּה, אֵינוֹ מוֹצִיא עוֹלָמִית. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, מִפְּנֵי מָה הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְחָרְשָׁה יוֹצֵאת, וְהָאִישׁ שֶׁנִּתְחָרַשׁ אֵינוֹ מוֹצִיא. אָמְרוּ לוֹ, אֵינוֹ דוֹמֶה הָאִישׁ הַמְגָרֵשׁ לְאִשָּׁה הַמִּתְגָּרֶשֶׁת, שֶׁהָאִשָּׁה יוֹצְאָה לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ, וְהָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא לִרְצונוֹ:
פרק יד, משנה א: חֵרֵשׁ שאינו שומע ואינו מדבר, שֶׁנָּשָׂא פִּקַחַת, וּפִקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא חֵרֶשֶׁת, שנישואין אלו מועילים מדרבנן, אִם רָצָה לגרשה, יוֹצִיא – יכול הוא לגרשה, וְאִם רָצָה, יְקַיֵּם – רשאי הוא לקיימה, ואף שמן התורה אין בגירושיו ממש, אין בכך כלום, שהרי גם הקידושין שלו אינם חלים מן התורה, וכְּשֵׁם שֶׁהוּא כּוֹנֵס בִּרְמִיזָה – כשם שחלים קידושין מדרבנן על ידי רמז בלבד, שרומז לה שתתקדש לו, כָּךְ הוּא מוֹצִיא בִּרְמִיזָה – כך יכול הוא לגרשה ברמז בלבד, והיינו שרומז לעדים ולסופר להכין את הגט, ולשליח לתת לה את הגט.
פִקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא פִּקַחַת, שקידושיהם חלים מהתורה, וְנִתְחַרְשָׁה, ועתה אינה בת דעת גמורה, אם רָצָה, יוֹצִיא – יגרשנה בגט, כיון שבגירושין אין צורך בדעתה של האשה, אלא יכול הבעל לגרשה שלא מרצונה, וממילא אין כל חסרון בכך שאינה בת דעת. ואם רָצָה בכך, יְקַיֵּם – רשאי הוא להמשיך ולקיימה גם אחרי שהתחרשה. אבל אם נשאה כשהיא פקחת, ונִשְׁתַּטֵית, לֹא יוֹצִיא – לא יגרשנה, ודין זה הוא מדרבנן, כדי שלא ינהגו בה בני אדם מנהג הפקר, אלא תהא שמורה תחת בעלה. נִתְחָרֵשׁ הוּא אוֹ נִשְׁתַּטָּה, לֹא יוֹצִיא עוֹלָמִית – אינו יכול לגרשה לעולם, כיון שאין גירושין חלים כשהבעל אינו בן דעת.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, מִפְּנֵי מָה אמרו חכמים שהָאִשָּׁה שֶׁנִּתְחָרְשָׁה לאחר נישואיה יוֹצֵאת – יכול בעלה להוציאה בגט, וְהָאִישׁ שֶׁנִּתְחָרֵשׁ אֵינוֹ מוֹצִיא. אָמְרוּ לוֹ, אֵינוֹ דּוֹמֶה הָאִישׁ הַמְגָרֵשׁ לָאִשָּׁה הַמִּתְגָּרֶשֶׁת, שֶׁהָאִשָּׁה יוֹצְאָה לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ – בין אם רצונה בכך ובין בעל כרחה, ולכן גם עתה שהתחרשה ואין לה דעת ורצון לגירושין, יכול בעלה לגרשה. וְהָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ, וכיון שהוא חרש ואין בו עתה דעת, אינו יכול לגרש.
