פרק ט, משנה א: הַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. וְאִם מֵתָהּ, יוֹרְשָׁהּ. אִם כֵּן לָמָּה כָתַב לָהּ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ, שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם. כָּתַב לָהּ, דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. וְאִם מֵתָה, יוֹרְשָׁהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְעוֹלָם אוֹכֵל פֵּרֵי פֵרוֹת, עַד שֶׁיִּכְתּוֹב לָהּ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן וּבְפֵרֵי פֵרוֹתֵיהֶן עַד עוֹלָם. כָּתַב לָה, דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן וּבְפֵרֵי פֵּרוֹתֵיהֶן בְּחַיַּיִךְ וּבְמוֹתִיךְ, אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. וְאִם מֵתָה, אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם מֵתָה, יִירָשֶׁנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְכָל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, תְּנָאוֹ בָטֵל:
פרק ט, משנה א: כפי שהתבאר בפרקים הקודמים, תקנו חכמים שפירות נכסיה של האשה שייכים לבעלה, וכן אם מתה האשה יורש אותה בעלה, ומשנתנו מבררת את הדין באופן שהבעל הסתלק מהזכויות שיש לו בנכסי אשתו: הַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ 'דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ', הֲרֵי זֶה אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ, וְאִם מֵתָה יוֹרְשָׁהּ, ומבררת המשנה, אִם כֵּן, שלא היתה כוונתו להסתלק מזכות אכילת הפירות ומזכות הירושה, לָמָּה כָּתַב לָהּ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ, שֶׁאִם מָכְרָה וְכן אם נָתְנָה את הנכסים במתנה, הרי הדבר קַיָּים, ואינו יכול לעכב את המכירה או את המתנה. כָּתַב לָהּ הבעל 'דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן', כיון שאמר בפירוש שיהא סילוקו גם מפירות הנכסים, לפיכך הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ, וּמכל מקום אִם מֵתָה, יוֹרְשָׁהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אמנם באופן שהסתלק הבעל מהפירות הועיל סילוקו לגבי הפירות עצמם, ומכל מקום לְעוֹלָם הוּא אוֹכֵל פֵּירֵי פֵּירוֹת [כלומר, אם הכניסה לו קרקע וגדלו שם פירות, הרי הן 'פירות', ואם מכר את הפירות וקנה בהם קרקע אחרת, וצמחו בה פירות, הרי אלו 'פירי פירות'], עַד שֶׁיִּכְתּוֹב לָהּ בפירוש 'דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ וּבְפֵירוֹתֵיהֶן וּבְפֵירֵי פֵּירוֹתֵיהֶן עַד עוֹלָם'. ואם כָּתַב לָה 'דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ, וּבְפֵירוֹתֵיהֶן, וּבְפֵירֵי פֵּירוֹתֵיהֶן, בְּחַיַּיִךְ וּבְמוֹתֵיךְ', הרי זה אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ, כפי שהתנה, וְכן אִם מֵתָה, אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל חולק על הדין האחרון ואוֹמֵר, אף על פי שאמר בלשון הסילוק 'בחייך ובמותך', מכל מקום אִם מֵתָה, יִירָשֶׁנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִתְנָה בדבריו עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, לפי שהוא סובר שדין תורה הוא שהבעל יורש את אשתו [ולדעה זו למדו כן מהפסוק (במדבר כז יא) 'וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, וְיָרַשׁ אֹתָהּ', כמבואר במסכת בבא בתרא (קיא:)], והוא התנה שלא יירשנה, וְכָל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, תְּנָאוֹ בָּטֵל.
