פרק יג, משנה א: שְׁנֵי דַיָּנֵי גְּזֵרוֹת הָיוּ בִירוּשָׁלַיִם, אַדְמוֹן, וְחָנָן בֶּן אֲבִישָׁלוֹם. חָנָן אוֹמֵר שְׁנֵי דְבָרִים, אַדְמוֹן אוֹמֵר שִׁבְעָה. מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְאִשְׁתּוֹ תּוֹבַעַת מְזוֹנוֹת, חָנָן אוֹמֵר, תִּשָׁבַע בַּסּוֹף וְלֹא תִשָּׁבַע בַּתְּחִלָּה. נֶחְלְקוּ עָלָיו בְּנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים וְאָמְרוּ, תִּשָּׁבַע בַּתְּחִלָה וּבַסּוֹף. אָמַר רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינַס כְּדִבְרֵיהֶם. אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, יָפֶה אָמַר חָנָן, לֹא תִשָּׁבַע אֶלָּא בַסּוֹף:
פרק יג, משנה א: שְׁנֵי דַּיָּנֵי גְּזֵרוֹת [-דיינים שהיו גוזרים גזירות על הגזלנים וקונסים אותם] הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם, אַדְמוֹן, וְחָנָן בֶּן אַבְשָׁלוֹם. חָנָן היה אוֹמֵר שְׁנֵי דְּבָרִים שבהם נחלקו עליו החכמים, וְאַדְמוֹן אוֹמֵר שִׁבְעָה דברים שנחלקו עליו חכמים. ומביאה המשנה תחילה את דברי חנן, מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם [-לארץ רחוקה], וְאִשְׁתּוֹ תּוֹבַעַת מְזוֹנוֹת מהנכסים שהשאיר במקומו, חָנָן אוֹמֵר, נותנים לה מזונות מנכסיו, ותִּשָּׁבַע בַּסּוֹף, בשעה שישמעו שמת ותבוא לגבות כתובתה מנכסיו, אז תצטרך להשבע שלא קיבלה ממנו ממון שלא כדין, ובכלל זה שמזונות אלו שגבתה, גבתה כדין, וְלֹא תִּשָּׁבַע בִּתְחִלָּה – אך אינה צריכה להשבע כעת, בשעה שהיא נוטלת מזונות, שהיא נוטלת אותם כדין, ואין חוששים שמא השאיר לה ממון לצורך מזונות, או שמא אמר לה שתשתמש במעשי ידיה למזונותיה, והסכימה לכך. נֶחְלְקוּ עָלָיו בְּנֵי כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים, וְאָמְרוּ, תִּשָּׁבַע בִּתְחִלָּה, כשבאה היא לגבות דמי מזונותיה, נשבעת היא שלא הניח לה מזונות, ושלא הסכימה להתפרנס ממעשי ידיה, וּצריכה להשבע גם בַסּוֹף, כשבאה לגבות כתובתה. אָמַר רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הָרְכִּינָס כְּדִבְרֵיהֶם של בני כהנים גדולים. אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, יָפֶה אָמַר חָנָן, לֹא תִּשָּׁבַע אֶלָּא בַּסּוֹף, לפי שגביית מזונות אינה צריכה שבועה, ורק כשבאה לגבות כתובתה צריכה היא להשבע.
