פרק י, משנה א: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים וָמֵת, הָרִאשׁוֹנָה קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִיָּה, וְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה קוֹדְמִין לְיוֹרְשֵׁי שְׁנִיָּה. נָשָׂא אֶת הָרִאשׁוֹנָה וָמֵתָה, נָשָׂא שְׁנִיָּה וּמֵת הוּא, שְׁנִיָּה וְיוֹרְשֶׁיהָ קוֹדְמִים לְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה:
פרק י, משנה א: אף על פי שכתובה נגבית לאחר שהאשה מתאלמנת או מתגרשת, מכל מקום גם אם מתה האשה בחיי בעלה, יש תנאי כתובה הנקרא 'כתובת בנין דכרין', ועיקרו הוא שאם הניח הבעל בנים גם מאשה אחרת, בני האשה שמתה בחיי בעלה נוטלים מהירושה את דמי כתובת אמם, ורק בשאר הנכסים חולקים היורשים כולם שוה בשוה. וכן אם היו לו שתי נשים שמתו בחייו, ושתיהן הניחו בנים, אם לא היה סכום הכתובה של שתיהן שוה, נוטלים בניה של כל אחת מהן את דמי כתובת אמם, וחולקים בשאר הנכסים בשוה. מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים, וָמֵת, וכל אחת מהן זכאית לגבות מנכסיו את דמי כתובתה, הָאשה שנשא רִאשׁוֹנָה, והשתעבד לה תחילה, קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִיָּה, אם אין די בנכסיו כדי לשלם את שתי הכתובות, וְאם לאחר מיתת הבעל מתו גם שתי הנשים, קודם שהספיקו לגבות את כתובותיהן, יוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה קוֹדְמִין לְיוֹרְשֵׁי השְׁנִיָּה. נָשָׂא הבעל את האשה הרִאשׁוֹנָה, וּמֵתָה בחייו [ונמצא שלא התחייב בכתובתה, אלא לאחר מיתתו תהיה לבניה זכות ל'כתובת בנין דכרין'], ואחר כך נָשָׂא שְׁנִיָּה, ועדיין היא חיה, וּמֵת הוּא, נמצא עתה שהאשה השניה תובעת כתובתה, ויורשי הראשונה תובעים 'כתובת בנין דכרין', הדין הוא שהאשה השְׁנִיָּה, וְיוֹרְשֶׁיהָ [-אם מתה גם היא לאחר מיתת בעלה], קוֹדְמִין בגביית הכתובה לְיוֹרְשֵׁי רִאשׁוֹנָה, הרוצים לגבות כתובת בנין דכרין, והיינו כיון שלשון תנאי הכתובה לגבי כתובת בנין דכרין הוא 'אינון ירתון', כלומר, 'הם ירשו', וכיון שתנאי זה נחשב כירושה, הרי הדין הוא שתחילה גובים בעלי החובות את חובותיהם מהנכסים, והאשה השניה התובעת כתובתה דינה כבעל חוב לענין זה, ואחר כך מקבלים היורשים את הירושה, ואם אין די בירושה עבור כולם, קודמת גביית הכתובה של האשה לירושתם.
