משנה ה: עֶזְרַת הַנָּשִׁים הָיְתָה אֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ עַל רֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ. וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ בְאַרְבַּע מִקְצֹעוֹתֶיהָ, שֶׁל אַרְבָּעִים אַרְבָּעִים אַמָּה. וְלֹא הָיוּ מְקרוֹת. וְכָךְ הֵם עֲתִידִים לִהְיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מו), וַיוֹצִיאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה וַיַּעֲבִירֵנִי אֶל אַרְבַּעַת מִקְצוֹעֵי הֶחָצֵר וְהִנֵּה חָצֵר בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר, חָצֵר בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר, בְּאַרְבַּעַת מִקְצֹעֹת הֶחָצֵר חֲצֵרוֹת קְטוּרוֹת. וְאֵין קְטוּרוֹת אֶלָּא שֶׁאֵינָן מְקרוֹת. וּמֶה הָיוּ מְשַׁמְּשׁוֹת. דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת הַנְּזִירִים, שֶׁשָּׁם הַנְּזִירִין מְבַשְּׁלִין אֶת שַׁלְמֵיהֶן, וּמְגַלְּחִין אֶת שַׂעְרָן, וּמְשַׁלְּחִים תַּחַת הַדּוּר. מִזְרָחִית צְפוֹנִית, הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת הָעֵצִים, שֶׁשָּׁם הַכֹּהֲנִים בַּעֲלֵי מוּמִין מַתְלִיעִין הָעֵצִים. וְכָל עֵץ שֶׁנִּמְצָא בוֹ תוֹלַעַת, פָּסוּל מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת מְצוֹרָעִים. מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, שָׁכַחְתִּי מֶה הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, שָׁם הָיוּ נוֹתְנִין יַיִן וְשֶׁמֶן, הִיא הָיְתָה נִקְרֵאת לִשְׁכַּת בֵּית שְׁמַנְיָה. וַחֲלָקָה הָיְתָה בָּרִאשׁוֹנָה, וְהִקִּיפוּהָ כְצוֹצְרָה, שֶׁהַנָּשִׁים רוֹאוֹת מִלְמַעְלָן, וְהָאֲנָשִׁים מִלְּמַטָּן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ מְעֹרָבִין, וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת עוֹלוֹת מִתּוֹכָהּ לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת שֶׁבַּתְּהִלִּים, שֶׁעֲלֵיהֶן הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בַּשִּׁיר. לֹא הָיוּ טְרוּטוֹת, אֶלָּא מֻקָּפוֹת כַּחֲצִי גרֶן עֲגֻלָּה:
משנה ה: בתוך חומת העזרה, בצד מזרח נעשתה עֶזְרַת הַנָּשִׁים, והיא הָיְתָה אֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ, עַל רֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ, וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ בְאַרְבַּע מִקְצֹעוֹתֶיהָ – פינותיה, מבפנים, שֶׁל אַרְבָּעִים אַרְבָּעִים אַמָּה כל אחת מהלשכות, וְלֹא הָיוּ מְקרוֹת. וְכָךְ הֵם עֲתִידִים לִהְיוֹת בבית המקדש השלישי, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מו כא) "וַיוֹצִיאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, וַיַּעֲבִירֵנִי אֶל אַרְבַּעַת מִקְצוֹעֵי הֶחָצֵר, וְהִנֵּה חָצֵר בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר, חָצֵר בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר, בְּאַרְבַּעַת מִקְצֹעֹת הֶחָצֵר, חֲצֵרוֹת קְטוּרוֹת", וְאֵין 'קְטוּרוֹת' אֶלָּא שֶׁאֵינָן מְקרוֹת, כיון שבשעה שמבעירים שם אש עולה קיטור העשן למעלה, כיון שאין להם תקרה. וּמֶה הָיוּ אותן לשכות מְשַׁמְּשׁוֹת, לשכה דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת הַנְּזִירִים, שֶׁשָּׁם הַנְּזִירִין מְבַשְּׁלִין אֶת שַׁלְמֵיהֶן, וּמְגַלְּחִין אֶת שַׂעְרָן, וּמְשַׁלְּחִים את השיער תַּחַת הַדּוּד שבו מבשלים את השלמים, שנאמר (במדבר ו יח) "וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ, וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ, וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים". לשכה מִזְרָחִית צְפוֹנִית, הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת הָעֵצִים, שֶׁשָּׁם הַכֹּהֲנִים בַּעֲלֵי מוּמִין, שאינם כשרים לעבודה, מַתְלִיעִין – בוקים מִתּוֹלָעִים את הָעֵצִים, וְכָל עֵץ שֶׁנִּמְצָא בוֹ תוֹלַעַת, פָּסוּל מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. לשכה צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת מְצוֹרָעִים, לאחר שטבל המצורע ביום השביעי לטהרתו, ושקעה השמש, רשאי הוא להכנס לעזרת נשים אך לא לעזרת ישראל, עד שיביא את קרבנותיו ביום השמיני, אמנם כיון שצריך הוא להכניס את בהונותיו לעזרה כדי שיזו עליהם מהדם ומהשמן, ממתין הוא בעזרת הנשים ומשם מכניס הוא בהונותיו לעזרת ישראל להזאה זו. ולשכה מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב [שהוא התנא ששנה עד עתה את כל עניני בית המקדש], שָׁכַחְתִּי מֶה הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, שָׁם, בלשכה מערבית דרומית, הָיוּ נוֹתְנִין יַיִן וְשֶׁמֶן לנסכים, הִיא הָיְתָה נִקְרֵאת לִשְׁכַּת בֵּית שְׁמַנְיָה. וְעזרת הנשים כולה, חֲלָקָה הָיְתָה בָּרִאשׁוֹנָה, שלא היה שום בליטה בקירות, וְהִקִּיפוּהָ כְצוֹצְרָה – בנו לה כמין יציע הבולט מהקיר, באמצע גובהה, שֶׁהַנָּשִׁים עומדות על גבי היציע ורוֹאוֹת מִלְמַעְלָן, וְהָאֲנָשִׁים מִלְּמַטָּן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ האנשים והנשים מְעֹרָבִין בזמן שמחת בית השואבה. וכל עזרת הנשים היתה עשויה קרקע שוה, וכיון שהיה הפרש גובה בין עזרת הנשים לעזרת ישראל הוצרכו לעשות מדרגות ביניהם, וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת [-מדרגות] עוֹלוֹת מִתּוֹכָהּ לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת שֶׁבַּתְּהִלִּים, והם חמש עשרה פרקים שבתהילים הפותחים בלשון 'שיר המעלות', שֶׁעֲלֵיהֶן הַלְוִיִּם עומדים בזמן שמחת בית השואבה, ואוֹמְרִים בַּשִּׁיר. לֹא הָיוּ אותן מדרגות טְרוּטוֹת – ארוכות ובעלות זָוִיּוֹת, אֶלָּא מֻקָּפוֹת – בנויות בעיגול, וכל מדרגה היתה כַּחֲצִי גרֶן עֲגֻלָּה, שעל ידי זה יכלו לעמוד שם לויים רבים, ויכלו הכל לראותם.
