משנה ד: כָּל הַכְּתָלִים שֶׁהָיוּ שָׁם, הָיוּ גְבוֹהִים, חוּץ מִכֹּתֶל הַמִּזְרָחִי, שֶׁהַכֹּהֵן הַשּׁוֹרֵף אֶת הַפָּרָה עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הַר הַמִּשְׁחָה, וּמִתְכַּוֵּן וְרוֹאֶה בְפִתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל בִּשְׁעַת הַזָּיַת הַדָּם:
משנה ד: כָּל הַכְּתָלִים שֶׁהָיוּ שָׁם, בכל בנייני הר הבית, הָיוּ גְבוֹהִים, שהרי השער הקבוע בהם לבדו היה עשרים אמה, ונמשך בנין מעל הכתלים מעל השער הרבה, חוּץ מִכֹּתֶל הַמִּזְרָחִי של הר הבית, ועשו כן כיון שֶׁהַכֹּהֵן הַשּׁוֹרֵף אֶת הַפָּרָה היה עוֹמֵד מול כותל מזרח של הר הבית בְּרֹאשׁ הַר הַמִּשְׁחָה, וּמִתְכַּוֵּן וְרוֹאֶה בְפִתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל בִּשְׁעַת הַזָּיַת הַדָּם, שנאמר לגבי עשיית פרה אדומה (במדבר יט ד) "וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד", ואם היה הכותל המזרחי של הר הבית גבוה, לא היה יכול לראות את פתח ההיכל. כיון שגם אם היו כל השערים מכוונים זה כנגד זה, הרי הר הבית בנוי בשיפוע, וקרקעית ההיכל גבוהה מקרקעית הר הבית יותר מעשרים אמה, שהוא גובה שער הר הבית, ולא היה יכול לראות דרך אותו שער את פתח ההיכל. ולכן הנמיכו את כותל מזרח של הר הבית, והיה הכהן רואה מעל הכותל המזרחי את פתח ההיכל.
