המשך משנה א: מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁגֵּרַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלֹא נָתַן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ, וַהֲלֹא בֵּין הַיּוֹם וּבֵין לְמָחָר סוֹפוֹ לִתֶּן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ, אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בִּכְתֻבָּתָהּ שֶׁל זוֹ, שֶׁאִם נִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, וְאִם מֵתָה יִירָשֶׁנָּה בַעְלָהּ. מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַיָּב לַחֲבֵרוֹ אֶלֶף זוּז עַל מְנָת לִתְּנָן לוֹ מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם, וְהוּא אוֹמֵר מִכָּאן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים, אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן וְיִהְיוּ בְיָדוֹ אֶלֶף זוּז, בֵּין נוֹתְנָן מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם, בֵּין נוֹתְנָן מִכָּאן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים:
המשך משנה א: המשנה מביאה עתה אופן שבו אמנם מתחייבים העדים הזוממים בעונש 'כאשר זמם', אך מבארת כיצד משערים את ערך הממון אותו רצו להפסיד לאדם: אמרו העדים, מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁגֵּרַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלֹא נָתַן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ, והתברר שעדותם אינה נכונה, ולא גירש אדם זה את אשתו כלל, ואף שבעדות זו רצו לחייבו לשלם לאשתו את דמי כתובתה, אי אפשר לחייבם לשלם לבעל את כל שווי הכתובה של אשתו, והטעם לכך, וַהֲלֹא בֵּין הַיּוֹם וּבֵין לְמָחָר יתכן שסוֹפוֹ לִתֶּן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ, שהרי אם באמת יגרש אותה לאחר זמן, יתחייב בכתובתה, נמצא שבעדותם לא יצרו חיוב ממוני חדש, אלא הקדימו לחייבו בחיוב שיתכן שיתחייב בו לאחר זמן, ולכן, אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בִּכְתֻבָּתָהּ שֶׁל זוֹ – בכמה כסף ניתן למכור שטר כתובה זו לאדם זר, ואותו אדם יקנה כתובה זו מספק, שֶׁאִם נִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, יקבל את הכסף הכתוב בכתובתה, וְאִם מֵתָה היא בחיי בעלה, יִירָשֶׁנָּה בַעְלָהּ ולא יקבל כלום, ודרך בני אדם לשלם על שטר מעין זה, שספק אם יבוא לידי גביה, רק חלק מהסכום הכתוב בו, וסכום זה על העדים הזוממים לשלם לבעל, כיון שכך אומדים את הנזק שרצו לגרום לו בכך שהעידו שהוא חייב כבר עתה בדמי הכתובה.
אמרו העדים, מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַיָּב לַחֲבֵרוֹ אֶלֶף זוּז, וההלואה היתה עַל מְנָת לִתְּנָן לוֹ – שיפרע את חובו מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם, ואמנם עיקר עדותם על ההלואה היתה נכונה, אך תאריך הפרעון שהעידו עליו לא היה נכון, וְהוּא אוֹמֵר שזמן הפרעון הוא מִכָּאן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים, והזימו אותם, אי אפשר לחייבם בכל אותם אלף זוז, שהרי חוב זה אמיתי הוא, ולא גרמו לו נזק בעדות על עצם החוב, אלא רק על זמן הפרעון, וכדי להעריך את הנזק שרצו לגרום לו בעדותם, אוֹמְדִין כַּמָּה מעות אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן וְעל ידי זה יִהְיוּ בְיָדוֹ אֶלֶף זוּז, בֵּין נוֹתְנָן מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם, בֵּין נוֹתְנָן מִכָּאן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים, כלומר, כמה שוה לאדם לשלם כדי שיהיו בידו אלף זוז מעוד שלשים יום ועד עשר שנים, וזה הערך הכספי למה שרצו להפסיד לו בעדותם, ועליהם לשלם זאת לאותו אדם.
