משנה י: מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ וּבָרַח וּבָא לִפְנֵי אוֹתוֹ בֵית דִּין, אֵין סוֹתְרִים אֶת דִּינוֹ. כָּל מָקוֹם שֶׁיַּעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיֹאמְרוּ, מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו, הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג. סַנְהֶדְרִין נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ. סַנְהֶדְרִין הַהוֹרֶגֶת אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ נִקְרֵאת חָבְלָנִית. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אֶחָד לְשִׁבְעִים שָׁנָה. רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים, אִלּוּ הָיִינוּ בְסַנְהֶדְרִין לֹא נֶהֱרַג אָדָם מֵעוֹלָם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הֵן מַרְבִּין שׁוֹפְכֵי דָמִים בְּיִשְׂרָאֵל:
מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בבית דין להריגה, וּבָרַח, וּבָא לִפְנֵי אוֹתוֹ בֵית דִּין, אֵין סוֹתְרִים אֶת דִּינוֹ לחזור ולדון בו, שמא ימצאו לו צד זכות, אלא משאירים את דינו למיתה כפי שפסקו עליו בתחילה. ואף בבית דין אחר, כָּל מָקוֹם שֶׁיַּעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיֹאמְרוּ, מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי למיתה, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו, הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג. [אמנם אם נגמר דינו למיתה בסנהדרין היושבת בחוץ לארץ, וברח לארץ ישראל, דנים את דינו שוב, שמא מתוך זכותה של ארץ ישראל ימצאו לו פתח זכות].
סַנְהֶדְרִין נוֹהֶגֶת בין בָּאָרֶץ וּבין בְחוּצָה לָאָרֶץ, אמנם סנהדרין שבחוץ לארץ רשאית לדון דיני נפשות רק בזמן שיש סנהדרין גדולה היושבת בלשכת הגזית, בבית המקדש.
סַנְהֶדְרִין הַהוֹרֶגֶת אדם אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ – בשבע שנים, נִקְרֵאת חָבְלָנִית, כיון שיש לדיינים לחזר אחרי כל צדדי זכות של הנידון, ולהשתדל שלא לגמור דינו להריגה. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אפילו אם היתה הסנהדרין הורגת אֶחָד לְשִׁבְעִים שָׁנָה, נקראת היא חבלנית. רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים, אִלּוּ הָיִינוּ בְסַנְהֶדְרִין, לֹא נֶהֱרַג אָדָם מֵעוֹלָם, כיון שהיו מרבים לחקור את העדים עד שלא יידעו להשיב, וכגון אם העידו עדים על אדם שהרג את הנפש, ישאלו את העדים האם הם יודעים בבירור שלא היה הנרצח 'טריפה', שהיה לו חולי באחד מאבריו הפנימיים שמחמתו לא היה יכול לחיות עוד, ואף לולא שרצחו היה מת, וההורג טריפה פטור ממיתה בידי אדם, וגם אם יאמרו העדים שבדקוהו לאחר מיתתו וראו שכל אבריו שלמים, ישאלו אותם שמא בדיוק באבר שבו פגע בו הרוצח היה נקב של חולי, שהיה גורם לו למות בין כך. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הֵן – אותם דיינים שמרבים לחקור את העדים עד שלא ניתן לחייב שום אדם בעונש מיתה, מַרְבִּין שׁוֹפְכֵי דָמִים בְּיִשְׂרָאֵל, שאם אין בני אדם פוחדים שיענישו אותם הסנהדרין במיתה, לא ימנעו מלשפוך דם.
