אָמַר רַב, מֵקֵל אָדָם אֶת כָּל גּוּפוֹ בְּתַעַר, כלומר, מי ששיער גופו גדל ומכביד עליו, רשאי להקל ולהסירו בתער. מקשה על כך הגמרא, מֵיתִיבִי – קשה על דברי רב ממה ששנינו בברייתא, הַמַּעֲבִיר שיער בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, כיון שזהו מתיקוני הנשים, ועובר על איסור (דברים כב ה) 'לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה', וכפי שתרגם אונקלוס 'וְלָא יְתַקֵן גְבַר בְּתִקוּנֵי אִתְּתָא'. מתרצת הגמרא, כִּי קָאָמַר רַב שהדבר מותר, היינו רק בְּשיער שְׁאָר אֵבָרִים, אֲבָל בשיער בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה, לֹא אָמַר. ממשיכה הגמרא ומקשה, וּשְׁאָר אֵבָרִים מִי שָׂרֵי – וכי מותר לאדם להעביר את שערו משאר האברים, וכדברי רב, וְהָא תַּנְיָא – והרי כך שנינו בברייתא, הַעֲבָרַת שֵׂעָר, אֵינָהּ אסורה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, הרי שעל כל פנים הדבר אסור מדרבנן, וכיצד אמר רב שהדבר מותר. מתרצת הגמרא, כִּי קָאָמַר רַב שהדבר מותר, היינו בְּמִסְפָּרַיִם, וְכִי תַּנְיָא הַהִיא – ואילו מה ששנינו בברייתא שהדבר אסור מדברי סופרים, היינו בְּתַעַר. תמהה הגמרא, וְהָא רַב עצמו, בְּתַעַר אָמַר שמותר. ומתרצת, אֵימָא – יש לומר בדברי רב, שההיתר הוא במספרים שהם כְּעֵין תַּעַר.
אָמַר רַב חִיָיא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, הַמַּעֲבִיר בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה. ומַאי לוֹקֶה, מַכַּת מַרְדּוּת מִדְּרַבָּנָן, וכפי ששנינו בברייתא, שהדבר אסור מדברי סופרים.
מביאה הגמרא מעשה בענין זה: הַהוּא דְאִיתְחֲיֵיב נַגְדָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמִּי – מעשה באדם שהתחייב מלקות בבית דינו של רבי אמי, וכשבאו חכמים להפשיטו כדי להלקותו, אִיגְלֵי בֵּית הַשֶּׁחִי דִּידֵיהּ – התגלה בית השחי שלו, חַזְיֵיהּ רַבִּי אַמִּי דְּלֹא הֲוָה מְגַלֵּחַ – ראה רבי אמי שאותו אדם אינו מגלח את שיער בית השחי שלו, אָמַר לְהוּ רב אסי, שָׁבְקוּהָ – הניחו לו ואל תלקוהו, דֵּין מִן חַבְרַיָּא הוּא – אדם זה הוא מה'חברים', תלמידי חכמים, שהרי הוא מדקדק שלא לעבור איסור.
בָּעֵי מִינֵּיהּ רַב מֵרַבִּי חִיָיא – שאל רב את רבי חייא, מַהוּ לְהָקֵל – האם מותר לחתוך שיער בית השחי ובית הערוב בתער, אָמַר לֵיהּ רבי חייא, אָסוּר. שאלו רב, וְהָא קָא גָּדִיל וְקָא מִצְטַעֵר – והרי השיער גדל ומצערו. אָמַר לֵיהּ רבי חייא, בַּר פַּחְתֵי – בן גדולים, גְּבוּל יֵשׁ לוֹ לשיער, כָּל זְמַן שֶׁהוּא גָּדֵל יותר מדאי, הרי הוא נוֹשֵׁר.
בְּעָא מִינֵּיהּ רַב מֵרַבִּי – שאל רב את רבי, מַהוּ לָחוּך – לחכך בשיער בית הערוה כדי להסירו, אָמַר לֵיהּ רבי, אָסוּר. המשיך רב ושאלו, בְּבִגְדוֹ מַאי – האם מותר לחכך על ידי בגד, אָמַר לֵיהּ רבי, מֻתָּר. וְאִיכָּא דְּאָמְרֵי הֲכִי בְּעָא מִינֵּיהּ – ויש אומרים שכך שאל רב את רבי, בִּתְפִלָּה בְּבִגְדוֹ מַהוּ – האם מותר לאדם לחכך בבשרו על ידי בגד בעת התפילה כדי להסיר הכינים מבשרו, אָמַר לֵיהּ, אָסוּר. וְלֵית הִלְכְתָא כְּוָתֵיהּ – ואין הלכה כמותו בזה, אלא מותר לחכך בבשרו על ידי בגד, כיון שאינו נוגע בידו.
