משנה ד: הַתְּמִידִין אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַמּוּסָפִים, וְלֹא הַמּוּסָפִים מְעַכְּבִין אֶת הַתְּמִידִין, וְלֹא הַמּוּסָפִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. לֹא הִקְרִיבוּ כֶבֶשׂ בַּבֹּקֶר, יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהָיוּ אֲנוּסִין אוֹ שׁוֹגְגִין. אֲבָל אִם הָיוּ מְזִידִין וְלֹא הִקְרִיבוּ כֶבֶשׂ בַּבֹּקֶר, לֹא יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם. לֹא הִקְטִירוּ קְטֹרֶת בַּבֹּקֶר, יַקְטִירוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְכֻלָּהּ הָיְתָה קְרֵבָה בֵּין הָעַרְבָּיִם, שֶׁאֵין מְחַנְּכִין אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב אֶלָא בִּקְטֹרֶת הַסַּמִּים שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם, וְלֹא מִזְבַּח הָעוֹלָה אֶלָּא בְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְלֹא אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶלָּא בְלֶחֶם הַפָּנִים בַּשַּׁבָּת, וְלֹא אֶת הַמְּנוֹרָה אֶלָּא בְשִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ בֵּין הָעַרְבָּיִם:
משנה ד: הַתְּמִידִין – קרבנות התמיד, הקרבים בכל יום, אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַמּוּסָפִים, כגון מוספי שבת או יום טוב, וְלֹא הַמּוּסָפִים מְעַכְּבִין אֶת הַתְּמִידִין, שאף על פי שלכתחילה יש להקדים את הקרבת תמיד של שחר להקרבת המוספים, אין זה מעכב בדיעבד, ואם הקריב תחילה את המוספים ואחר כך את התמידים, אין זה מעכב, וְלֹא הַמּוּסָפִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, שאף על פי שלכתחילה יש להקריב תחילה את העולות שבמוספים, והוא הקריב את החטאת תחילה, אין הסדר מעכב [והוא הדין אם לא הקריבו כלל חלק מקרבנות המוסף והקריבו את השאר, אינם מעכבים זה את זה.
[מבואר בגמרא שיש להוסיף כאן דין חדש לגבי הקרבת קרבנות התמיד:] לא הקריבו כבש של קרבן התמיד בבוקר, לא יקריבו את התמיד של בין הערבים, במה דברים אמורים, שלא נתחנך המזבח – שלא הקריבו עליו עדיין שום קרבן, שאין חונכים את המזבח אלא בקרבן תמיד של שחר, ולכן אם לא הקריבוהו, לא יחנכוהו בקרבן תמיד של בין הערביים, אבל אם כבר נתחנך המזבח, גם אם לֹא הִקְרִיבוּ כֶבֶשׂ של קרבן התמיד בַּבֹּקֶר, יַקְרִיבוּ את קרבן התמיד של בֵּין הָעַרְבָּיִם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵימָתַי נאמר דין זה, שמקריבים את התמיד של בין הערביים גם אם לא הקריבו של של הבוקר, בִּזְמַן שֶׁהָיוּ אֲנוּסִין אוֹ שׁוֹגְגִין. אֲבָל אִם הָיוּ מְזִידִין וְלֹא הִקְרִיבוּ כֶבֶשׂ בַּבֹּקֶר, אותם כהנים שהזידו ולא הקריבו בבוקר, לֹא יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם, אלא כהנים אחרים יקריבוהו.
לֹא הִקְטִירוּ קְטֹרֶת בַּבֹּקֶר, יַקְטִירוּ את הקטורת של בֵּין הָעַרְבָּיִם, ואפילו אם לא התחנך המזבח מעולם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, באופן זה, שלא הקטירו בבוקר, וְכֻלָּהּ – הקטורת של היום כולו, גם החלק שהיה צריך להיות מוקטר בבוקר וגם החלק של בין הערביים, הָיְתָה קְרֵבָה בֵּין הָעַרְבָּיִם. ומבארת המשנה מדוע לגבי קטורת הכל מודים שמקטירים בערב אף שלא הקטירו בבוקר, ואילו לגבי קרבן תמיד סובר תנא קמא שאם לא הקריבו תמיד של שחר אין מקריבים תמיד של בין הערביים, לפי שֶׁאֵין מְחַנְּכִין אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב אֶלָא בִּקְטֹרֶת הַסַּמִּים שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם, וְלֹא – וכן אין מחנכים את מִזְבַּח הָעוֹלָה אֶלָּא בְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר, ומוסיפה המשנה עוד שני דינים לגבי חנוכת כלים חדשים במקדש, וְלֹא מחנכים אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶלָּא בְלֶחֶם הַפָּנִים בַּשַּׁבָּת, אך לא בימות החול, וְלֹא אֶת הַמְּנוֹרָה אֶלָּא בְהדלקת שִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ בֵּין הָעַרְבָּיִם, שנאמר (שמות ל ז) 'וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה', הרי שבשעה שבא הכהן להקטיר את הקטורת מיטיב הוא את הנרות מהאפר שנשאר בהם, ומכך שיש צורך להיטיב את הנרות מוכח שכבר הדליקו אותם אמש, הרי שחנכו את המנורה בהדלקתה בערב. ומכך שחנוכת המנורה היא בערב יש ללמוד שגם חנוכת מזבח הזהב היא בהקטרת קטורת בערב, שנאמר (שמות ל ח) 'וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה'.
