משנה ה: כָּל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת שְׁלשׁ מֵאוֹת שִׁיפָה וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּעִיטָה. וְהַשִּׁיפָה וְהַבְּעִיטָה בַּחִטִים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, (אַף) בַּבָּצֵק. כָּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת עֶשֶׂר עֶשֶׂר, חוּץ מִלֶּחֶם הַפָּנִים, וַחֲבִתֵּי כֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁהֵם בָּאוֹת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כֻּלָּן בָּאוֹת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, חוּץ מֵחַלּוֹת תּוֹדָה, וְהַנְּזִירוּת, שֶׁהֵן בָּאוֹת עֶשֶׂר עֶשֶׂר:
משנה ה: כָּל הַמְּנָחוֹת הבאות במקדש, טְעוּנוֹת שְׁלשׁ מֵאוֹת שִׁיפָה – שפשופים ביד, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּעִיטָה – הכאות באגרוף, וסדר ההכנה היה על ידי ששף פעם אחת, ובועט פעמיים, שף פעמיים ובועט שלש, ולאחר שעשה סדר זה מאה פעמים, נמצאו שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה. וְהַשִּׁיפָה וְהַבְּעִיטָה היו נעשים בַּחִטִים, קודם טחינתם, כדי שיהיה ניתן להסיר את קליפת החטה בקלות, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, השיפה והבעיטה היו (אף) בַּבָּצֵק, כדי שיהא נילוש היטב, ולא בחיטים.
כָּל הַמְּנָחוֹת, בָּאוֹת עֶשֶׂר עֶשֶׂר חלות, חוּץ מִלֶּחֶם הַפָּנִים, וַחֲבִתֵּי כֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁהֵם בָּאוֹת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, שהרי נאמר לגבי לחם הפנים בפירוש (ויקרא כד ה) 'וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת', וכיון שנאמר גם בלחם הפנים וגם בחביתי כהן גדול לשון 'חק עולם', יש ללמוד שאף חביתי כהן גדול באים שתים עשרה חלות, ומקריבים שש בבוקר ושש בערב, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כֻּלָּן בָּאוֹת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, חוּץ מֵחַלּוֹת תּוֹדָה, שמביאים מהם ארבעים לחמים, עשר מכל מין, וְהַנְּזִירוּת, שמביא הנזיר עשר חלות מצה ועשרה רקיקי מצה, שֶׁהֵן בָּאוֹת עֶשֶׂר עֶשֶׂר:
