משנה ז: הָעֹמֶר הָיָה מְנֻפֶּה בִּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה נָפָה. וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. וְלֶחֶם הַפָּנִים בְּאַחַת עֶשְׂרֵה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לֹא הָיָה לָהּ קִצְּבָה, אֶלָּא סֹלֶתּ מְנֻפָּה כָּל צָרְכָּהּ הָיָה מֵבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד), וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ, (עַד) שֶׁתְּהֵא מְנֻפָּה כָּל צָרְכָּה:
משנה ז: הָעֹמֶר, הבא משעורים, הָיָה מְנֻפֶּה בִּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה נָפָה, כל נפה דקה יותר מהנפה הקודמת, ועל ידי זה יוצאת סולת מובחרת. וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, הבאים מן החיטים, היו מנופים בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה נפה. וְלֶחֶם הַפָּנִים בְּאַחַת עֶשְׂרֵה. אמנם כל השיעורים הללו, של הנפות ושל התבואה שממנה באו מנחות אלו, כגון שלש סאים למנחת העומר, או שתי סאים ללחם הפנים, היו לכתחילה, ובדיעבד אין השיעורים הללו מעכבים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אפילו לכתחילה לֹא הָיָה לָהּ קִצְּבָה מסוימת, אֶלָּא סֹלֶתּ מְנֻפָּה כָּל צָרְכָּהּ הָיָה מֵבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר לגבי לחם הפנים (ויקרא כד ה) 'וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ', ויש ללמוד מפסוק זה שיש צורך (עד) שֶׁתְּהֵא מְנֻפָּה כָּל צָרְכָּה, אך אין שיעור מסוים של תבואה או של נפות הנדרשות לשם הכנת המנחה.
