משנה ח: הַמְּנָחוֹת מוֹעֲלִים בָּהֶן מִשֶּׁהֻקְדָּשׁוּ. קָדְשׁוּ בַכֶּלִי, הֻכְשְׁרוּ לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים וּבַלִּינָה. קָרַב הַקֹּמֶץ, חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא. וְאֵין מוֹעֲלִין בַּשִּׁירַיִם, אֲבָל מוֹעֲלִים בַּקֹּמֶץ, עַד שֶׁיֵּצֵא לְבֵית הַדָּשֶׁן:
משנה ח: הַמְּנָחוֹת, הבאות מן הסולת, מוֹעֲלִים בָּהֶן מִשֶּׁהֻקְדָּשׁוּ בפה. ולאחר שקָדְשׁוּ בַכֶּלִי – שנתנום בתוך כלי של הקדש, הֻכְשְׁרוּ לְהִפָּסֵל בְּמגעו של טְבוּל יוֹם, וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים, וּבַלִּינָה. קָרַב הַקֹּמֶץ הניטל מן המנחה, חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל, אם חשב בעת הקמיצה להקטיר את הקומץ או לאכול את השיריים לאחר זמנו, נוֹתָר, וְטָמֵא. וְאֵין מוֹעֲלִין בַּשִּׁירַיִם, כיון שהם ראויים לאכילת הכהנים, אֲבָל מוֹעֲלִים בַּקֹּמֶץ אף לאחר שהוקטר על גבי המזבח, עַד שֶׁיֵּצֵא לְבֵית הַדָּשֶׁן:
