שבת
כ"ט אייר התשפ"ו
שבת
כ"ט אייר התשפ"ו

חיפוש בארכיון

מסכת מעילה, פרק ב, משנה ט

משנה ט: הַקֹּמֶץ, וְהַלְּבוֹנָה, וְהַקְּטֹרֶת, וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וּמִנְחַת נְסָכִין, מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהֻקְדָּשׁוּ. קָדְשׁוּ בַכֶלִי, הֻכְשְׁרוּ לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים וּבַלִּינָה, וְחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם נוֹתָר וּמִשּׁוּם טָמֵא, וּפִגּוּל אֵין בָּהֶן. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁיֶּשׁ לוֹ מַתִּירִין, אֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא, עַד שֶׁיִּקְרְבוּ מַתִירָיו. וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין, כֵּיוָן שֶׁקָּדַשׁ בַּכֶּלִי, חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם נוֹתָר וּמִשּׁוּם טָמֵא, וּפִגּוּל אֵין בּוֹ:

משנה ט: הַקֹּמֶץ של המנחה, המוקטר על גבי המזבח, וְהַלְּבוֹנָה הבאה עם המנחה ומוקטרת על גבי המזבח, וְהַקְּטֹרֶת, וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, שאינה נאכלת [כמו שנאמר (ויקרא ו טז) 'וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל'], וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, שאינה נאכלת, וּמִנְחַת נְסָכִין – מנחה הבאה עם הזבח, שכל אלו אין בהם היתר אכילה כלל, מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהֻקְדָּשׁוּ בפה. ולאחר שקָדְשׁוּ בַכֶלִי, הֻכְשְׁרוּ לְהִפָּסֵל בִּנגיעת טְבוּל יוֹם, וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים, וּבַלִּינָה, וְחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם נוֹתָר, וּמִשּׁוּם טָמֵא, וּפִגּוּל אֵין בָּהֶן, והטעם לכך שאין בהם פיגול, לפי שזֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁיֶּשׁ לוֹ מַתִּירִין – דבר שניתר על ידי דבר אחר, וכגון בשר קרבנות שניתר באכילה על ידי זריקת הדם, או שתי הלחם שניתרים על ידי הקרבת שני הכבשים, אֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא, עַד שֶׁיִּקְרְבוּ מַתִירָיו, ומאותו זמן שייך באו גם איסור פיגול, אם קרבו מתיריו מתוך מחשבה לאוכלו או להקטירו חוץ לזמנו. וְכֹל דבר שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין, כמו כל הדברים שהוזכרו לעיל, או מחמת שהם עצמם מתירים את האחרים [כמו הקומץ והלבונה שמתירים את שאר המנחה], או מחמת שהם מוקטרים בשלימותם [כמו מנחת כהן וכדומה], כֵּיוָן שֶׁקָּדַשׁ בַּכֶּלִי, חַיָּבִין עָלָיו [-אפשר להתחייב עליו] מִשּׁוּם נוֹתָר וּמִשּׁוּם טָמֵא, וּפִגּוּל אֵין בּוֹ:

https://2halachot.org/halacha/מסכת-זבחים-פרק-א-משנה-א