(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו השבוע ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
א. היו שניהם שותפין בחצר, אם יש בה דין חלוקה הרי אלו אסורין להכנס לה עד שיחלוקו ויכנס כל אחד לחלקו, ואם אין בה דין חלוקה כל אחד ואחד נכנס לביתו והוא אומר בתוך שלי אני נכנס, ובין כך ובין כך שניהם אסורים להעמיד רחיים ותנור ולגדל תרנגולין בחצר זו.
שנים שהיו שותפין בחצר ונדר אחד מהן שלא יהנה בו השני כופין את הנודר למכור חלקו, נדר שלא יהנה הוא בשני הרי זה מותר להכנס לביתו מפני שברשותו הוא נכנס, אבל אינו יכול להשתמש בחצר כמו שבארנו.
היה אחד מן השוק אסור בהנאת אחד משניהם, הרי זה מותר להכנס לחצר, מפני שהוא אומר לו לתוך של חבירך אני נכנס איני נכנס לתוך שלך. (נדרים, פ"ז הלכות ד-ו)
ב. היו שניהם שותפין בחצר, אם יש בה דין חלוקה הרי אלו אסורין להכנס לה עד שיחלוקו ויכנס כל אחד לחלקו, ואם אין בה דין חלוקה כל אחד ואחד נכנס לביתו והוא אומר בתוך שלי אני נכנס, ובין כך ובין כך שניהם אסורים להעמיד רחיים ותנור ולגדל תרנגולין בחצר זו. (נדרים פ"ז ה"ד)
ג. היה לשמעון מרחץ או בית הבד מושכרים בעיר, אם היה לשמעון בהן תפיסת יד כגון שהניח מהן כל שהוא לעצמו ולא שכרו, אפילו הניח במרחץ אמבטי אחת ובבית הבד עקל אחד, אסור לראובן להכנס לאותה מרחץ ולדרוך בגת, ואם לא הניח לעצמו כלום אלא שכר הכל הרי זה מותר. (נדרים פ"ו הי"ב)
ד. האומר לחבירו קונם לביתך אני נכנס ושדך אני לוקח בין בנדר בין בשבועה ומת או מכרן לאחר הרי זה מותר להכנס לבית וליקח השדה מן היורש או מן הלוקח, שלא נתכוון זה אלא כל זמן שהן ברשותו, אבל אם אמר לבית הזה איני נכנס ושדה זה איני לוקח ומת או מכרן לאחר הרי זה אסור. (נדרים פ"ח הי"א)
ה. אמר לו פירות אלו אסורין עליך ולא אמר לו פירותי, אף על פי שמכרן או שמת ונפלו לאחר הרי אלו אסורין עליו, שהאוסר דבר שהוא שלו על חבירו אף על פי שיצא מרשותו הרי הוא באיסורו עומד, אלא אם כן אמר נכסי או ביתי או פירותי וכיוצא בלשונות אלו שהרי לא אסרן אלא כל זמן שהן ברשותו. (נדרים פ"ה ה"ה)
ו. ראובן שאמר לשמעון הריני עליך חרם או הרי אתה אסור בהנייתי נאסר על שמעון שיהנה בראובן, ואם עבר ונהנה אינו לוקה שהרי לא אמר שמעון כלום, ומותר לראובן ליהנות בשמעון שהרי לא אסר עצמו בהנייתו.
אמר לשמעון הרי אתה עלי חרם או הריני אסור בהנייתך הרי נאסר ראובן מליהנות בשמעון ואם נהנה לוקה שהרי חלל דברו ושמעון מותר בהניית ראובן, אמר לו הריני עליך חרם ואתה עלי או הריני אסור בהנייתך ואתה אסור בהנייתי שניהם אסורין זה בזה וכן כל כיוצא בזה. (נדרים פ"ה הלכות א-ב)
ז. שנים שנאסרה הנאת כל אחד מהן על חבירו בין בנדר בין בשבועה… ומותרין בדברים שהם בשותפות כל ישראל, כגון הר הבית (והלשכות) והעזרות והבאר שבאמצע הדרך, ואסורין בדברים שהם בשותפות כל אנשי העיר כגון הרחבה שבעיר והמרחץ ובית הכנסת והתיבה והספרים.
וכיצד יעשו כדי שיהיו מותרין בדברים אלו, כל אחד ואחד משניהם כותב חלקו לנשיא או לאחד משאר העם ומזכה לו בחלקו על ידי אחר, ונמצא כל אחד מהם כשיכנס למרחץ שהוא לכל אנשי העיר או לבית הכנסת אינו נכנס לרשות חבירו אלא לרשות אחרים שהרי כל אחד מהם נסתלק מחלקו שבמקום זה ונתנו במתנה. (נדרים פ"ז הלכות א-ג)
ח. היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל, נותן לאחר משום מתנה והלה מותר בה, ואם אין עמהם אחר מניח על הסלע ואומר הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ והלה נוטל ואוכל.
נתן לאחד מתנה ואמר לו הרי סעודה זו נתונה לך מתנה ויבא פלוני שהוא אסור בהנייתי ויאכל עמנו הרי זה אסור, ולא עוד אלא [אפילו] אם נתן לו סתם וחזר ואמר לו רצונך שיבא פלוני ויאכל עמנו, אם הוכיח סופו על תחלתו שלא נתן לו אלא על מנת שיבוא פלוני ויאכל אסור, כגון שהיתה סעודה גדולה והוא רוצה שיבוא אביו או רבו וכיוצא בהן לאכול מסעודתו, שהרי סעודתו מוכחת עליו שלא גמר להקנות לו וכן כל כיוצא בזה.
כל מתנה שאם הקדישה לא תהיה מקודשת אינה מתנה, וכל הנותן לזה מתנה על מנת להקנותה לאחר הרי זה האחר קנה בעת שיקנה לו הראשון, ואם לא הקנה לו הראשון לאותו אחר לא קנה לא הראשון ולא השני. (נדרים פ"ז הלכות יד-טז)
ט. אסר בנו בהנייתו ואמר אם יהיה בן בני זה תלמיד חכם יקנה בני זה נכסי כדי להקנותן לבנו הרי זה מותר, ויהיה הבן אסור בנכסי האב ובן הבן מותר בהן אם יהיה תלמיד חכם כמו שהתנה. (נדרים פ"ה ה"ז)
