המשך משנה א: כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים, נָדַר בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן וּבִשְׁבוּעָה. כְּנִדְרֵי כְשֵׁרִים, לֹא אָמַר כְּלוּם. כְּנִדְבוֹתָם, נָדַר בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן:
המשך משנה א: הנודר בלשון 'כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים', הרי זה נָדַר בְּנָזִיר, וּבְקָרְבָּן, וּבִשְׁבוּעָה, כלומר, שאם היה נזיר עובר לפניו, ואמר האדם 'כנדרי רשעים הריני', והיתה כוונתו לקבל על עצמו נזירות, הרי הועילו דבריו. וכן אם היתה בהמה עוברת לפניו, ואמר 'כנדרי רשעים עלי', והיתה כוונתו שיהיה מוטל עליו להביאה קרבן, הרי חלו דבריו. וכן אם היה ככר לחם לפניו, ואמר 'כנדרי רשעים הימנו שלא אוכל', חל נדרו ונאסר עליו הככר. והטעם בכל הדברים הללו, כיון שאין דרך בני אדם צדיקים וכשרים לנדור כלל, לכן באומרו לשון 'נדרי רשעים', הרי משמעות דבריו היא שיהא זה כנדרם של אלו שדרכם לנדור, ואף על פי שאינם רשעים ממש, שאין הרשעים נודרים כלל, מכל מקום לענין זה של נדרים מכונים הם כרשעים, כיון שאין דרך הכשרים לנדור כלל. ואף שלא אמר לשון מלאה של נדר, כיון שהיתה כוונתו לנדור הרי זה כ'יד' לנדר, שהתבאר לעיל שידות נדרים כנדרים, וכאילו אמר את כל לשון הנדר. אבל אם אמר לשון 'כְּנִדְרֵי כְּשֵׁרִים', וכגון שאמר לגבי נזירות 'כנדרי כשרים הריני', או לגבי קרבן אמר 'כנדרי כשרים עלי', או לגבי מאכל אמר 'כנדרי כשרים הימנו שלא אוכל', הרי זה לֹא אָמַר כְּלוּם, לפי שאין דרך כשרים לנדור, ואפילו שהיתה כוונת אותו אדם לנדר, מכל מקום כיון שאמר לשון שאינה נכונה, אין כאן 'יד' לנדרו, ולא חלו דבריו. אמנם אם אמר כְּנִדְבוֹתָם של כשרים, הרי זה נָדַר בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן, שאם היה עובר נזיר לפניו ואמר 'כנדבת כשרים הריני', והתכוון לקבל נזירות, חלה קבלתו, כיון שלפעמים גם כשרים מקבלים על עצמם נזירות, כגון כשרואה שיצרו מתגבר עליו. וכן אם היתה בהמה עוברת לפניו ואמר 'כנדבת כשרים עלי', הועילה קבלתו והתחייב בקרבן, כיון שלפעמים בני אדם כשרים מתנדבים בקרבן, כגון באופן שאי אפשר לבוא בו לידי מעילה, שמביא את הקרבן לעזרה ומקדישה שם, וכיון שיש מקרים שבהם הכשרים עושים כן, והיתה כוונתו לנדר זה, הרי זו 'יד' לנדר, ואף שלא אמר לשון מלאה של נדר, חלו דבריו. אבל לגבי שבועה לעולם אין מועילה לשון 'כשרים', כיון שהכשרים לעולם אינם נשבעים, כיון שיש בכך הזכרת שם שמים, וקרוב הדבר שיבואו לידי תקלה, ויש בכך עוון גדול לו ולכל העולם, ולכן אין הכשרים נשבעים כלל, וכיון שכך, האומר לשון 'כשרים' על שבועה, אין זו כלל 'יד' לשבועה, ולא חלו דבריו.
