משנה ד: עַד הַקַּיִץ עַד שֶׁיְּהֵא הַקַּיִץ, עַד שֶׁיַתְחִילוּ הָעָם לְהַכְנִיס בַּכַּלְכָּלוֹת. עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַקַּיִץ, עַד שֶׁיְּקַפְּלוּ הַמַּקְצוּעוֹת. עַד הַקָּצִיר, עַד שֶׁיַּתְחִילוּ הָעָם לִקְצוֹר קְצִיר חִטִּים אֲבָל לֹא קְצִיר שְׂעוֹרִים. הַכֹּל לְפִי מְקוֹם נִדְרוֹ, אִם הָיָה בָהָר בָּהָר, וְאִם הָיָה בַבִּקְעָה בַּבִּקְעָה:
משנה ד: האומר קונם יין שאני טועם 'עַד הַקַּיִץ', והיינו עד זמן לקיטת תאנים, הרי חל נדרו עַד שֶׁיַּתְחִילוּ הָעָם לְהַכְנִיס את התאנים בְּכַּלְכָּלוֹת – בסלים המיוחדים לכך. ואם אמר 'עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַקַּיִץ', היינו עַד שֶׁיְקַפְּלוּ האנשים את הַמַקְצוֹעוֹת – הסכינים המיוחדים לתיקון וקיצוץ דבילת התאנים, כשמכינים אותם כעיגול.
אמר שייאסר עליו היין עַד הַקָּצִיר, היינו עַד שֶׁיַּתְחִילוּ האנשים לִקְצֹר קְצִיר חִטִּים, שהוא מאוחר, אֲבָל לֹא משעה שיתחילו לקצור קְצִיר שְׂעוֹרִים, כיון שסתם 'קציר' הוא כינוי לקציר חיטים, שהחיטים הם מאכל אדם, ואילו השעורים הם מאכל בהמה. ומוסיפה המשנה, שאותו זמן של קציר וכדומה, הַכֹּל נקבע לְפִי המָקוֹם שֶׁנָּדַר, שאִם הָיָה בשעת נדרו בָּהָר, חל נדרו עד שעה שיתחילו לקצור בָּהָר, וְאִם הָיָה בַּבִּקְעָה, חל נדרו עד שעה שמתחילים לקצור בַּבִּקְעָה.
