משנה י: קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית כְּעוּרָה, וְהֲרֵי הִיא נָאָה. שְׁחוֹרָה, וְהֲרֵי הִיא לְבָנָה. קְצָרָה, וְהֲרֵי הִיא אֲרוּכָּה, מֻתָּר בָּהּ. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּעוּרָה וְנַעֲשֵׂית נָאָה, שְׁחוֹרָה וְנַעֲשֵׂית לְבָנָה, קְצָרָה וְנַעֲשֵׂית אֲרֻכָּה, אֶלָא שֶׁהַנֶּדֶר טָעוּת. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּדַר מִבַּת אֲחוֹתוֹ הֲנָיָה, וְהִכְנִיסוּהָ לְבֵית רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְיִפּוּהָ. אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, בְּנִי לְזוּ נָדַרְתָּ. אָמַר לוֹ לָאו. וְהִתִּירוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. בְּאוֹתָה שָׁעָה בָּכָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר, בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נָאוֹת הֵן אֶלָא שֶׁהָעֲנִיוּת מְנַוָולְתָן. וּכְשֶׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאוֹת קִינָה וְאוֹמְרוֹת, בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְכֶינָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמואל ב א) בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה:
משנה י: מביאה עתה המשנה אופן שהנדר מתבטל מאליו, ללא פתח, מחמת שיש בו טעות: אמר הנודר, קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא לִפְלוֹנִית שהיא כְּעוּרָה, ונמצא שטעה בדעתו וַהֲרֵי הִיא נָאָה, או שאמר שלא ישאנה מחמת שהיא שְׁחוֹרָה, ונמצא שטעה וַהֲרֵי הִיא לְבָנָה, קְצָרָה וַהֲרֵי הִיא אֲרֻכָּה, הרי לא חל נדרו ומותר הוא לישא אותה, ומבארת המשנה, לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּעוּרָה וְנַעֲשֵׂית נָאָה, שְׁחוֹרָה וְנַעֲשֵׂית לְבָנָה, קְצָרָה וְנַעֲשֵׂית אֲרֻכָּה, והיינו שנעשה בה שינוי, שהרי אם כן זהו שינוי שנולד עתה, וגם לדעת הסובר שפותחים בדבר הנולד, צריך לפתוח ולהתיר לו את נדרו, אֶלָּא כאן הוא מתבטל מאליו לדברי הכל, לפי שֶׁהַנֶּדֶר טָעוּת, שטעה בדעתו ומחמת כן נדר, וכשמתבררת לו האמת הרי הנדר מותר מאליו. וּמַעֲשֵׂה היה בְּאֶחָד שֶׁנָּדַר מִבַּת אֲחוֹתוֹ הֲנָיָה, כלומר, נדר שלא ישאנה מחמת שהיתה כעורה בעיניו, וְהִכְנִיסוּהָ לְבֵית רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְיִפּוּהָ על ידי שהאכילוה והשקוה והלבישוה בבגדים נאים, ובא אותו נודר לראותה, וְאָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, בְּנִי, האם מִזּוֹ נָדַרְתָּ, אָמַר לוֹ – השיב לו אותו אדם, לַאו, שאילו הייתי רואה אותה כפי שהיא עכשיו, לא הייתי נודר שלא אשאנה, וְהִתִּירוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. בְּאוֹתָה שָׁעָה בָּכָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר, בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נָאוֹת הֵן, אֶלָּא שֶׁהָעֲנִיוּת מְנַוַולְתָן. וּכְשֶׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאוֹת קִינָה וְאוֹמְרוֹת, בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּכֵינָּה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר – וכך נאמר לגבי שאול המלך, 'בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֵינָּה, הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן'.
