משנה ט: פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּבִכְבוֹד בָנָיו. אוֹמְרִים (לוֹ), אִלּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁלְּמָחָר אוֹמְרִין עָלֶיךָ כָּךְ הִיא וֶסְתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, מְגָרֵשׁ אֶת נָשָׁיו, וְעַל בְּנוֹתֶיךָ יִהְיוּ אוֹמְרִין בְּנוֹת גְּרוּשׁוֹת הֵן, מָה רָאֲתָה אִמָּן שֶׁל אֵלּוּ לְהִתְגָּרֵשׁ, וְאָמַר אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁכֵּן, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר, הֲרֵי זֶה מֻתַּר:
משנה ט: פּוֹתְחִין לוֹ לְאָדָם את נדרו בְּפתח של כְּבוֹד עַצְמוֹ, וּבְפתח של כְּבוֹד בָּנָיו, כגון באופן שנדר האדם לגרש את אשתו, פותחים את נדרו וְאוֹמְרִים לוֹ, אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁלְּמָחָר אוֹמְרִים עָלֶיךָ, כָּךְ הִיא וֶסְתּוֹ [-דרכו והרגלו] שֶׁל פְּלוֹנִי, שמְגָרֵשׁ אֶת נָשָׁיו, וְעַל בְּנוֹתֶיךָ יִהְיוּ אוֹמְרִים, בְּנוֹת גְּרוּשָׁה הֵן, וּמַה רָאֲתָה אִמָּן שֶׁל אֵלּוּ לְהִתְגָּרֵשׁ, והרי ודאי לא היה בעלה מגרשה אם לא שמצא בה ערוות דבר, ויאמרו שהבנות דומות לאמן, הרי שנדר זה פוגם בכבוד עצמו ובכבוד בנותיו, וְאָמַר הנודר, אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵּן, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר, הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
