משנה ח: קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, שֶׁהַיַּיִן רַע לַמֵּעַיִם, אָמְרוּ לוֹ, וַהֲלֹא הַמְיֻשָּׁן יָפֶה לַמֵּעַיִם, הֻתַּר בַּמְיֻשָּׁן. וְלֹא בַמְיֻשָּׁן בִּלְבַד הֻתַּר, אֶלָּא בְכָל הַיָּיִן. קוֹנָם בָּצָל שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, שֶׁהַבָּצָל רַע לַלֵּב. אָמְרוּ לוֹ, הֲלֹא הַכֻּפְרִי יָפֶה לַלֵּב, הֻתַּר בַּכֻּפְרִי. וְלֹא בַכֻּפְרִי בִּלְבַד הֻתַּר, אֶלָּא בְכָל הַבְּצָלִים. מַעֲשֶׂה הָיָה, וְהִתִּירוֹ רַבִּי מֵאִיר בְּכָל הַבְּצָלִים:
משנה ח: מביאה המשנה אופנים נוספים של 'נדר שהותר מקצתו הותר כולו': אמר האדם, קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, כיון שֶׁהַיַּיִן רַע לַמֵּעַיִם, אָמְרוּ לוֹ, וַהֲלֹא היין הַמְיֻשָּׁן, לא רק שאינו מזיק, אלא יָפֶה הוא לַמֵּעַיִם, הֻתַּר בַּמְיֻשָּׁן, וְלֹא בַמְיֻשָּׁן בִּלְבַד הֻתַּר, אֶלָּא בְכָל הַיָּיִן, אמנם דין זה הוא באופן שאמר אילו הייתי יודע שהיין המיושן יפה למעיים, לא הייתי נודר כלל, או שהיה אומר ישן מותר וחדש אסור, אבל אם גם אחרי שנודע לו שהמיושן יפה למעיים, אומר שאילו היה יודע זאת היה אומר כל יין אסור עלי חוץ מן הישן, לא הותר אלא ביין הישן בלבד. אמר האדם, קוֹנָם בָּצָל שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, לפי שֶׁהַבָּצָל רַע לַלֵּב. אָמְרוּ לוֹ, הֲלֹא הבצל הַכֻּפְרִי יָפֶה לַלֵּב, הֻתַּר בַּכֻּפְרִי, וְלֹא בַכֻּפְרִי בִּלְבַד הֻתַּר, אֶלָּא בְכָל הַבְּצָלִים. מַעֲשֶׂה הָיָה, וְהִתִּירוֹ רַבִּי מֵאִיר בְּכָל הַבְּצָלִים:
