משנה ד: קוֹנָם שֶׁאֵינִי עוֹשָׂה עַל פִּי אַבָּא וְעַל פִּי אָבִיךָ וְעַל פִּי אָחִי וְעַל פִּי אָחִיךָ, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. שֶׁאֵינִי עוֹשָׂה עַל פִּיךָ, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָפֵר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, יָפֵר, שֶׁמָּא תַּעְדִּיף עָלָיו יוֹתֵר מִן הָרָאוּי לוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, יָפֵר, שֶׁמָּא יְגָרְשֶׁנָּה וּתְהֵא אֲסוּרָה עָלָיו:
משנה ד: האומרת קוֹנָם שֶׁאֵינִי עוֹשָׂה מלאכה עַל פִּי [-עבור] אַבָּא, וְעַל פִּי אָבִיךָ, עַל פִּי אָחִי וְעַל פִּי אָחִיךָ, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר, כיון שבכל הדברים הללו אין עינוי נפש, ואין אלו דברים שבינו לבינה. ואם אמרה לבעלה, קונם שֶׁאֵינִי עוֹשָׂה מלאכה עַל פִּיךָ – עבורך, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָפֵר, כיון שאין הנדר חל כלל, שאין בכוחה להפקיע על ידי הנדר את שעבודה לבעלה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אף על פי כן יָפֵר לה בעלה, כיון שיש לחשוש שֶׁמָּא תַּעְדִּיף עָלָיו ותעשה עבורו מלאכה יוֹתֵר מִן הָרָאוּי לוֹ – יותר ממה שהיא משועבדת לו, ועל חלק זה חל הנדר, ותועיל הפרתו לבטל גם את החלק הזה של הנדר. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, אין לחשוש שמא תעדיף, כיון שגם ההעדפה שייכת לבעל, ואינה יכולה לאסור זאת עליו בנדר, ומכל מקום יָפֵר מטעם אחר, שֶׁמָּא לאחר זמן יְגָרְשֶׁנָּה, וכיון שבאותו זמן לא תהא משועבדת לו יחול הנדר, וּתְהֵא אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ, כיון שלא יוכל להזהר בכך שלא תעשה עבורו שום מלאכה. אמנם תנא קמא סובר שאינו צריך להפר, דכיון שבזמן שהיא נשואה אין הנדר חל, אינו חל גם לאחר זמן, אם התגרשה.
