משנה ג: מָזְגוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס, וְאָמַר, הֲרֵינִי נָזִיר מִמֶּנוּ, הֲרֵי זֶה נָזִיר. מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיְתָה שִׁכּוֹרָה וּמָזְגוּ לָהּ אֶת הַכּוֹס וְאָמְרָה הֲרֵינִי נְזִירָה מִמֶּנּוּ, אָמְרוּ חֲכָמִים, לֹא נִתְכַּוְּנָה אֶלָּא לוֹמַר הֲרֵי הוּא עָלַי קָרְבָּן:
משנה ג: מָזְגוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס של היין, וְאָמַר, הֲרֵינִי נָזִיר מִמֶּנוּ, הֲרֵי זֶה נָזִיר, כיון שאין צורך לפרט את כל חיובי הנזירות, אלא די בכך שאמר לשון נזירות על אחד מהדברים האסורים על נזיר, כמו שתיית יין, כדי שתחול עליו נזירות גמורה לכל דבר. אמנם אם היה שיכור ולכן אמר שיהא נזיר מכוס זו של יין, מפרשים את כוונתו לאסור על עצמו כוס זו בלבד, ולא לנזירות ממש, ומַעֲשֶׂה היה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיְתָה שִׁכּוֹרָה, וּמָזְגוּ לָהּ אֶת הַכּוֹס, וְאָמְרָה הֲרֵינִי נְזִירָה מִמֶּנּוּ, אָמְרוּ חֲכָמִים, לֹא נִתְכַּוְּנָה אֶלָּא לוֹמַר הֲרֵי הוּא אסור עָלַי קָרְבָּן, ולא לנזירות גמורה.
