משנה ז: הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵן, וְנוֹלַד לוֹ בֵן, הֲרֵי זֶה נָזִיר. נוֹלַד לוֹ בַת, טֻמְטוּם, וְאַנְדְרוֹגִינוֹס, אֵינוֹ נָזִיר. אִם אָמַר כְּשֶׁאֶרְאֶה כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי וָלָד, אֲפִלּוּ נוֹלַד לוֹ בַת, טֻמְטוּם, וְאַנְדְרוֹגִינוֹס, הֲרֵי זֶה נָזִיר:
משנה ז: האומר הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵן, וְנוֹלַד לוֹ בֵן, הֲרֵי זֶה נָזִיר. אבל אם נוֹלַד לוֹ בַת, טֻמְטוּם [-מי שערוותו מכוסה בעור, ואין ידוע אם הוא בן או בת], וְאַנְדְרוֹגִינוֹס [-מי שיש לו סימני זכר וסימני נקבה], אֵינוֹ נָזִיר, ואף על גב שיש מקומות שמשתמשים בלשון 'בן' לכל זרע שיש לאדם, מכל מקום בלשון בני אדם כשאומר האדם 'בן' כוונתו דוקא לבן זכר. אך אִם אָמַר כְּשֶׁאֶרְאֶה כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי וָלָד, הרי לשון 'ולד' כוללת הכל, ולכן אֲפִלּוּ נוֹלַד לוֹ בַת, טֻמְטוּם, וְאַנְדְרוֹגִינוֹס, הֲרֵי זֶה נָזִיר:
