משנה ו: הֲרֵי עָלַי לְגַלַּח חֲצִי נָזִיר, וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר וַאֲנִי עָלַי לְגַלַּח חֲצִי נָזִיר, זֶה מְגַלֵּחַ נָזִיר שָׁלֵם וְזֶה מְגַלֵּחַ נָזִיר שָׁלֵם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זֶה מְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר וְזֶה מְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר:
משנה ו: אדם המקבל על עצמו לתת חצי קרבנותיו של נזיר, חל חיובו, ונותן מחציתם. ומשנתנו עוסקת באדם האומר לשון 'הֲרֵי עָלַי לְגַלַּח חֲצִי נָזִיר', ומשמעות הלשון היא שיתן חצי ממחיר קרבנות הנזיר, וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר וַאֲנִי עָלַי לְגַלַּח חֲצִי נָזִיר, זֶה מְגַלֵּחַ נָזִיר שָׁלֵם וְזֶה מְגַלֵּחַ נָזִיר שָׁלֵם, כלומר, כל אחד מהם חייב לתת מחיר של כל הקרבנות של נזיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, כיון שסובר רבי מאיר 'תפוס לשון ראשון', וכאשר אמר האדם לשון 'הרי עלי לגלח', הרי זה כאילו חייב את עצמו בכל הקרבנות של נזיר אחד, ומה שהוסיף אחר כך ואמר 'חצי נזיר' היתה כוונתו לחזור בו, וכיון שכבר חלו דבריו הראשונים אינו יכול לחזור בו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הרי זה כאילו מתחילה אמר שלא ישלם אלא חצי קרבנותיו של נזיר, ולכן זֶה מְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר, וְזֶה מְגַלֵּחַ חֲצִי נָזִיר.
