משנה ה: הֲרֵינִי נָזִיר וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר, וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר וַאֲנִי וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר, אִם הָיוּ פִקְחִים, מְגַלְּחִים זֶה אֶת זֶה. וְאִם לָאו, מְגַלְּחִים נְזִירִים אֲחֵרִים:
משנה ה: האומר הֲרֵינִי נָזִיר, וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר, כלומר, בנוסף לנזירות עצמו, קיבל על עצמו להביא קרבנותיו של נזיר אחר, וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ וְאָמַר, וַאֲנִי – גם אני אהיה נזיר, וְעָלַי לְגַלַּח נָזִיר, וגם עלי להביא קרבנותיו של נזיר אחר. אִם הָיוּ פִקְחִים, מְגַלְּחִים זֶה אֶת זֶה – כל אחד מהם מביא את קרבנותיו של חבירו [ואף על פי שבשעה שנדר הראשון עדיין לא היה השני נזיר כלל] ונמצא שקיימו את נדריהם, ולא הפסידו כלום. וְאִם לָאו, שכל אחד הביא קרבנות עבור עצמו, עליהם לקיים את נדריהם, ומְגַלְּחִים נְזִירִים אֲחֵרִים – עליהם להביא קרבנות עבור נזירים אחרים.
