משנה ה: מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל, וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁתֵּי כוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מַיִם, וְאָמְרוּ הַעֲלוּם לַסֻּכָּה. וּכְשֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אֹכֶל פָּחוּת מִכַּבֵּיצָה, נְטָלוֹ בַמַּפָּה, וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסֻּכָּה, וְלֹא בֵרַךְ אַחֲרָיו:
משנה ה: מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל, וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל הביאו שְׁתֵּי כוֹתָבוֹת [-תמרים] וּדְלִי שֶׁל מַיִם, וְאף על פי שהיתה זו אכילת עראי, אָמְרוּ 'הַעֲלוּם לַסֻּכָּה', ויש ללמוד מכאן שאף שמותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה, המחמיר לאכול אפילו אכילת עראי בסוכה, הרי זה משובח. וּכְשֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אֹכֶל פָּחוּת מִשיעור כַּבֵּיצָה, נְטָלוֹ בַמַּפָּה, כדי שלא יגע בו בידיו, וכך לא הוצרך ליטול את ידיו, וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסֻּכָּה, ויש ללמוד מכך שאם רצה תלמיד חכם שלא להחמיר על עצמו בכך, רשאי, ואינו נראה כמי שמזלזל במצוות, וְלֹא בֵרַךְ אַחֲרָיו ברכה אחרונה, כיון שהיה זה פחות מכביצה.
