משנה ה: מִי שֶׁלָּקָה וְשָׁנָה, בֵּית דִּין מַכְנִיסִים אוֹתוֹ לַכִּפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעוֹרִין עַד שֶׁכְּרֵסוֹ מִתְבַּקַּעַת. הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ שֶׁלֹּא בְעֵדִים, מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לַכִּפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ:
מִי שֶׁלָּקָה על עבירה שיש בה כרת, שחייבים על כך מלקות, וְשָׁנָה – עבר על אותה עבירה עצמה פעם שניה, ולקה שוב, ואחר כך עבר על אותה עבירה פעם שלישית, בֵּית דִּין מַכְנִיסִים אוֹתוֹ לַכִּפָּה – מקום צר כשיעור קומתו, שאינו יכול לשכב שם, ונותנים לו לאכול לחם צר ומים לחץ עד שיתקטנו בני מעיו, וְאחר כך מַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעוֹרִין, שמנפחות את מעיו, עַד שֶׁכְּרֵסוֹ מִתְבַּקַּעַת. הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ שֶׁלֹּא בְעֵדִים – בעדות שאינה מחייבת מיתה, כגון שהיתה הכחשה בין העדים בבדיקות, או שלא היתה התראה המספיקה לחייבו מיתה, אך ברור לבית דין שבאמת הרג את הנפש, מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לַכִּפָּה, וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ, עד שיתקטנו מעיו, ואז מאכילים אותו שעורים, עד שכריסו נבקעת. ודינים אלו הם הלכה למשה מסיני. אבל שאר חייבי מיתות בית דין אין עושים להם כך, אלא אם לא היו עדים והתראה כראוי פוטרים את הנידון, והטעם שהחמירו כל כך בהורג נפש, כיון שאין עבירה שיש בה השחתת ישוב העולם כעבירה זו של שפיכות דמים.
