משנה ד: עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה, חוּצָה לָהּ מֻתָּר. הָיָה חוּצָה לָהּ עֲבוֹדָה זָרָה, תּוֹכָהּ מֻתָּר. מַהוּ לֵילֵךְ לְשָׁם, בִּזְמַן שֶׁהַדֶּרֶךְ מְיֻחֶדֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם, אָסוּר. וְאִם הָיָה יָכוֹל לְהַלֵּךְ בָּהּ לְמָקוֹם אַחֵר, מֻתָּר. עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה וְהָיוּ בָהּ חֲנוּיוֹת מְעֻטָרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְעֻטָרוֹת, זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְּבֵית שְׁאָן, וְאָמְרוּ חֲכָמִים, הַמְעֻטָרוֹת אֲסוּרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְעֻטָרוֹת מֻתָּרוֹת:
משנה ד: עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ יום חג של עֲבוֹדָה זָרָה, שאסור לשאת ולתת עם בני העיר, וכמו שהתבאר לעיל, חוּצָה לָהּ מֻתָּר – מותר לשאת ולתת עם גויים הנמצאים מחוץ לעיר, אפילו שהם סמוכים לה, אם אין הם עובדים לאותה עבודה זרה שבתוך העיר. וכן אם הָיָה חוּצָה לָהּ – מחוץ לעיר, יום חג של עֲבוֹדָה זָרָה, תּוֹכָהּ מֻתָּר – מותר לעסוק במשא ומתן עם יושבי העיר.
מבררת המשנה, מַהוּ לֵילֵךְ לְשָׁם – האם מותר ללכת באותו היום לעיר שעובדים בה את אותה עבודה זרה, שלא לשם משא ומתן, וכגון שרצונו לשוחח עם אחד מיושבי העיר, בִּזְמַן שֶׁהַדֶּרֶךְ מְיֻחֶדֶת ומובילה רק לְאוֹתוֹ מָקוֹם, אָסוּר, כיון שנראה כאילו גם הוא הולך לשם כדי לעבוד עבודה זרה. וְאִם הָיָה יָכוֹל לְהַלֵּךְ בָּהּ – באותה הדרך, גם לְמָקוֹם אַחֵר, מֻתָּר. עִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ יום חג של עֲבוֹדָה זָרָה, וְהָיוּ בָהּ חֲנוּיוֹת מְעֻטָרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְעֻטָרוֹת, והמעוטרות זהו סימן לכך שהם חנויות של עבודה זרה, כדי ליטול מהם מכס לעבודה זרה, זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְּבֵית שְׁאָן, וְאָמְרוּ חֲכָמִים, הַמְעֻטָרוֹת אֲסוּרוֹת, כיון שיש לעבודה זרה הנאה מהן, שהן מעלות לה מכס, וְשֶׁאֵינָן מְעֻטָרוֹת מֻתָּרוֹת, כיון שאינן מעלות מכס לעבודה זרה, ואין לעבודה זרה הנאה מחנויות אלו.
