משנה ה: אֵלּוּ דְבָרִים אֲסוּרִים לִמְכּוֹר לַגּוֹיִם, אִצְטְרוֹבָּלִין, וּבְנוֹת שׁוּחַ וּפְטוֹטְרוֹתֵיהֶן, וּלְבוֹנָה, וְתַרְנְגוֹל הַלָּבָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֻתָּר לִמְכּוֹר לוֹ תַּרְנְגוֹל לָבָן בֵּין הַתַּרְנְגוֹלִין. וּבִזְמַן שֶׁהוּא בִפְנֵי עַצְמוֹ, קוֹטֵעַ אֶת אֶצְבָּעוֹ וּמוֹכְרוֹ לוֹ, לְפִי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין חָסֵר לַעֲבוֹדָה זָרָה. וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים, סְתָמָן מֻתָּר, וּפֵרוּשָׁן אָסוּר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף דֶּקֶל טָב וְחָצָב וְנִקְלִיבָם אָסוּר לִמְכּוֹר לַגּוֹיִם:
משנה ה: משנתנו מבארת שיש דברים מסוימים המשמשים באופן קבוע לצורכי עבודה זרה, ולכן אסור למכור אותם לגויים לעולם, מחשש שישתמשו בהם עבור עבודה זרה: אֵלּוּ דְבָרִים אֲסוּרִים לעולם לִמְכּוֹר לַגּוֹיִם, אִצְטְרוֹבָּלִין, וּבְנוֹת שׁוּחַ וּפְטוֹטְרוֹתֵיהֶן – מין תאנים לבנות, שהם חשובות ביותר, כאשר הן מחוברות עדיין בעוקציהן, ומשתמשים בהם לתלייה לנוי סביב עבודה זרה, וּלְבוֹנָה – מין עשב שריחו טוב, וְתַרְנְגוֹל הַלָּבָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֻתָּר לִמְכּוֹר לוֹ תַּרְנְגוֹל לָבָן בֵּין הַתַּרְנְגוֹלִין, כלומר, אם מוכר הוא לו תרנגולים רבים שאינם לבנים, וביניהם תרנגול אחד לבן, הדבר מותר, כיון שמכך שקנה ממנו גם תרנגולים רבים שאינם לבנים, מוכח שאין כוונתו לקנות לשם עבודה זרה. וּבִזְמַן שֶׁהוּא רוצה לקנות מהיהודי תרנגול לבן בִפְנֵי עַצְמוֹ, הרי זה קוֹטֵעַ אֶת אֶצְבָּעוֹ של התרנגול וּמוֹכְרוֹ לוֹ, והתועלת בכך, לְפִי שֶׁאֵין הגויים מַקְרִיבִין קרבן שהוא חָסֵר לַעֲבוֹדָה זָרָה, וכיון שלא ישתמש הגוי בתרנגול הלבן לעבודה זרה, מותר למוכרו לו. וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים, שאינם מיוחדים לצורכי עבודה זרה, סְתָמָן – אם קנאם הגוי בסתם, ולא פירש לשם מה הוא קונה אותם, מֻתָּר למכור לו, וּפֵרוּשָׁן – אם פירש הגוי שקונה אותם לשם עבודה זרה, הדבר אָסוּר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף דֶּקֶל טָב – מין דקל משובח, שרגילים להקריב את פירותיו לשם עבודה זרה, וְחָצָב – קני סוכר, וְנִקְלִיבָם – מין עשב משובח מאד, שגם דברים אלו משמשים לתקרובת עבודה זרה, אָסוּר לִמְכּוֹר לַגּוֹיִם:
