משנה ו: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַקָּה לַגּוֹיִם, מוֹכְרִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר, אֵין מוֹכְרִין. וּבְכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָּה, עֲגָלִים וּסְיָחִים, שְׁלֵמִים וּשְׁבוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה. וּבֶן בְּתֵירָא מַתִּיר בַּסּוּס:
משנה ו: אסור ליהודי להשכיר בהמתו לגוי, כיון שאם יעשה בה הגוי מלאכה בשבת, יעבור בכך הישראל משום איסור שביתת בהמתו. ומשנתנו מביאה דינים נוספים השייכים לאיסור זה: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַקָּה לַגּוֹיִם, מוֹכְרִין – רשאים למכור, ואין בכך איסור, כיון שבבהמה דקה אין דרך לעבוד כלל, ואין זה דומה לאיסור השכרת בהמה לגוי לצורך מלאכה. אבל מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר, כיון שחששו שמתוך שמוכרים להם בהמות דקות יבואו להשכיר להם גם בהמה גסה, המיועדת למלאכה, ולכן במקומות אלו אֵין מוֹכְרִין – אסור למכור. וּבְכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַסָּה, כיון שחששו חכמים שמתוך כך יבואו גם להשכיר להם בהמה גסה, העומדת למלאכה, ואם יעשה בה הגוי מלאכה בשבת, יעבור הישראל משום שביתת בהמתו, וכן אין מוכרים להם בהמה גסה בקטנותה, וכגון עֲגָלִים וּסְיָחִים, כיון שהם עתידים לגדול ולהיות ראויים למלאכה, ולכן גם בהם שייכת גזירה זו, בין שְׁלֵמִים וּבין שְׁבוּרִין, כיון שגם השבורים ראויים למלאכות מסוימות. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה, שאינה ראויה לרוב המלאכות. וּבֶן בְּתֵירָא מַתִּיר בַּסּוּס, כיון שבדרך כלל לוקחים אותו לרכיבה, וברכיבה בשבת אין איסור תורה, שהחי נושא את עצמו, ואפילו אם לוקח אותו כדי להביא על גביו עופות שניצודו, כיון שהם חיים, החי נושא את עצמו. אמנם חכמים חולקים על כך, וסוברים שרק לגבי בני אדם אנו אומרים שהחי נושא את עצמו, וכיון שיש איסור במלאכה שעושה הגוי בשבת על ידי הסוס, אסרו גם למוכרו לגוי.
