משנה ט: אַף בִּמְקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַשְׂכִּיר, לֹא לְבֵית דִּירָה אָמְרוּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְנִיס לְתוֹכוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז) וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ. ובְכָל מָקוֹם לֹא יַשְׂכִּיר לוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ:
משנה ט: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, נחלקו רבי מאיר ורבי יוסי מתי מותר להשכיר בית לגוי, לרבי מאיר היינו בסוריא או בחוץ לארץ, ולרבי יוסי אפילו בארץ ישראל. מוסיפה משנתנו ואומרת, אַף בִּמְקוֹם שֶׁאָמְרוּ שמותר לְהַשְׂכִּיר, היינו למחסן של תבן או עצים וכדומה, אבל לֹא להשכיר לְבֵית דִּירָה אָמְרוּ שמותר, אלא אסור להשכיר לגוי בית דירה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְנִיס לְתוֹכוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ. ובְכָל מָקוֹם, גם במקום שהתירו להשכיר בית לגוי, לֹא יַשְׂכִּיר לוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ – כיון שלעולם נקרא שם היהודי על המרחץ, וכשיחמם שם הגוי מים בשבת, יאמרו האנשים שבמרחץ של פלוני היהודי מחממים מים בשבת, ויחשדוהו שהגוי הוא שכירו, ועושה מלאכה עבורו בשבת.
