פרק ב, משנה א: אֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפֻנְדְּקָאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָרְבִיעָה. וְלֹא תִתְיַחֵד אִשָּׁה עִמָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת. וְלֹא יִתְיַחֵד אָדָם עִמָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תְיַלֵּד אֶת הַנָּכְרִית, מִפְּנֵי שֶׁמְּיַלֶּדֶת בֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָה. אֲבָל נָכְרִית, מְיַלֶּדֶת בַּת יִשְׂרָאֵל. בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תָנִיק בְּנָהּ שֶׁל נָכְרִית. אֲבָל נָכְרִית, מְנִיקָה בְנָהּ שֶׁל יִשְׂרְאֵלִית בִּרְשׁוּתָהּ:
פרק ב, משנה א: שתי המשניות הראשונות שבפרק זה עוסקות בהנהגת היהודי עם הגויים לענין דינים שונים, ובהמשך הפרק יבוארו דיני יין נסך ושאר מאכלות אסורות של גויים. אֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפֻנְדְּקָאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָרְבִיעָה [אמנם במקום שאינם חשודים על כך, מותר]. וְלֹא תִתְיַחֵד אִשָּׁה מישראל עִמָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת, ואפילו ביחוד שדוגמתו מותרת בישראל, וכגון שאשתו איתו, בגוי הדבר אסור, כיון שאין אשתו של הגוי משמרתו. וְלֹא יִתְיַחֵד אָדָם מישראל עִמָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תְיַלֵּד אֶת הַנָּכְרִית בחינם, מִפְּנֵי שֶׁמְּיַלֶּדֶת בֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָה, אבל בשכר מותר, כיון שאם לא תעשה כן תהיה איבה ביניהם. אֲבָל נָכְרִית מְיַלֶּדֶת בַּת יִשְׂרָאֵל – מותר להניח לגויה ליילד בת ישראל, ובתנאי שיש נשים מישראל העומדות ורואות שאין המיילדת הגויה מזיקה לולד. בַּת יִשְׂרָאֵל, לֹא תָנִיק בְּנָהּ שֶׁל נָכְרִית, כיון שמסייעת היא לגדל בן לעבודה זרה, אֲבָל נָכְרִית מְנִיקָה בְנָהּ שֶׁל יִשְׂרְאֵלִית – מותר להניח לגויה להניק בן ישראלית, ובתנאי שיהיה הדבר בִּרְשׁוּתָהּ – בביתה של הישראלית, אך לא תמסרנו לגויה להניקו בביתה של הגויה, שמא תהרגנו.
