רַב הוּנָא, זַבִּין [-מכר] הַהִיא פָרָה לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים, אָמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לרב הונא, מַאי טַעֲמָא עָבַד מַר הֲכִי – מדוע עשה כן מר, והרי אסור למכור בהמה גסה לגוי. אָמַר לֵיהּ, אֵימוּר – כיון שאני יכול לומר, שמא לִשְׁחִיטָה זַבְּנָה – שמא קנה אותה הגוי כדי לשוחטה מיד [ובאופן זה אין חשש שיבוא לנסותה בערב שבת, שהרי אינו זקוק לה כלל לצורך נשיאת משאות, וכן לא שייכת בזה גזירה משום שאלה ושכירות, שהם שייכים רק בנשיאת משאות על ידי הבהמה], ומה ששנינו במשנה שאסור למכור בהמה גסה לעובד כוכבים, היינו בבהמה טמאה, שאינה עומדת לאכילה אפילו על ידי גויים, או באופן שהגוי אומר בפירוש שקונה את הבהמה למלאכה, אבל בבהמה טהורה ובסתמא, כיון שיתכן שקנאה לאכילה, תולים בכך, והדבר מותר.
אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהָּ, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ חכמים שאָסוּר לִמְכּוֹר בהמה גסה לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים, כָּךְ אָסוּר לִמְכּוֹר בהמה גסה לְיִשְׂרָאֵל הֶחָשׁוּד לִמְכּוֹר אותה לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים, כיון שמכשילו בכך בעשיית איסור.
תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, אֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפוּנְדְקִיוֹת [אכסניות] שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, בעלי חיים זְכָרִים אֵצֶל עובדי כוכבים זְכָרִים, כיון שהם חשודים על משכב זכר, וּנְקֵבוֹת אֵצֶל עובדות כוכבים נְקֵבוֹת, כיון שהגויים מצויים אצל נשות חבריהם, ויתכן שיבוא גוי לחפש את אשת חבירו, וכשלא ימצאנה ירבע את הבהמה הנמצאת שם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שאסור להעמיד שם בעלי חיים זְכָרִים אֵצֶל עובדות כוכבים נְקֵבוֹת, שהן נרבעות לבהמה, וְלא בעלי חיים נְקֵבוֹת אֵצֶל עובדי כוכבים זְכָרִים. וְאֵין מוֹסְרִין בְּהֵמָה לְרוֹעֶה שֶׁלָּהֶן, שאף הוא חשוד על הרביעה, וְאֵין מִתְיַחֲדִין עִמָּהֶן כיון שהם חשודים על שפיכות דמים, וְאֵין מִתְלַוִּין עִמָּהֶן בדרך מחשש לשפיכות דמים, וְאֵין מוֹסְרִין לָהֶן תִּינוֹק ישראלי כדי לְלַמְּדוֹ סֵפֶר וּכדי לְלַמְּדוֹ אוּמָנוּת, כיון שהוא עשוי למשוך את לב הילד למינות וכפירה, ועוד, שהוא חשוד על משכב זכר.
וְתָּנוּ רַבָּנָן, אֵין מוֹכְרִין לָהֶן [- לעובדי כוכבים], לֹא זַיִין עצמו, והיינו סייף או רומח, וְלֹא כְּלֵי זַיִין, והיינו ידית לרומח, או נרתיק לסייף, וְאֵין מַשְׁחִיזִין לָהֶן אֶת הַזַּיִן. וְאֵין מוֹכְרִין לָהֶן, לֹא (סכין) [סַדַּן] המיועד לקשירת רגלי האסירים, וְלֹא קוֹלָרִין – כלים המיועדים לתליית בני אדם, וְלֹא כְּבָלִים וְלֹא שַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, כיון שבכל הדברים הללו הם מענישים בני אדם, ועשויים להזיק בהם אף לישראל, וּכְדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ שאָסוּר לִמְכּוֹר לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים עצמו, כָּךְ אָסוּר לִמְכּוֹר לְיִשְׂרָאֵל הֶחָשׁוּד לִמְכּוֹר לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים. אָמַר רָמִי בַּר אַבָּא, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָסוּר לִמְכּוֹר דברים אלו לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים, כָּךְ אָסוּר לִמְכּוֹר לְלִיסְטִים יִשְׂרָאֵל, ואף שבדרך כלל הוא רק גוזל ואינו רוצח, מכל מקום יתכן שמחמת שיחשוש שיתפסוהו ויעמידוהו בדין יבוא להרוג נפשות.
תָּנוּ רַבָּנָן, כשם שאסור למכור לעובדי כוכבים כלי זיין, כך אֵין מוֹכְרִין לָהֶן תְּרִיסִין – מגנים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שמוֹכְרִין לָהֶם תְּרִיסִין. ומבארת הגמרא, מַאי טַעֲמָא דְּתַנָּא קַמָּא האוסר למכור מגנים, כיון דְּכִי שָׁלִים זִינַיְיהוּ – כאשר נגמרים להם כלי הזיין במלחמה, קָטְלֵי בְּהוּ – הרי הם הורגים על ידי המגנים, העשויים ברזל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שמוֹכְרִין לָהֶן תְּרִיסִין, כיון דְּכִי שָׁלִים זִינַיְיהוּ אינם הורגים על ידי המגנים, אלא מִיעֲרַק עַרְקֵי – הרי הם בורחים. פוסקת הגמרא את ההלכה, אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהָּ, הֲלָכָה כְּיֵשׁ אוֹמְרִים, שמותר למכור להם מגנים.
אָמַר רַב אָדָא בַּר אַהֲבָה, אֵין מוֹכְרִין לָהֶן [-לעובדי כוכבים] עֲשָׁשִׁיּוֹת – חתיכות עבות שֶׁל בַּרְזֶל, ובביאור דין זה אָמַר רַב אָדָא שמדובר בְּפַרְזְלָא הִינְדוּאָה – בברזל הבא מארץ הודו, שאין משתמשים בו לשאר דברים, אלא רק לעשיית כלי זיין. מוסיפה הגמרא ואומרת, וְהָאִידְנָא – ובזמן הזה, דְּקָא מְזַבְּנִינָן – שאנו מוכרים כלי זיין לגויים, אָמַר רַב אַשִׁי בביאור הדבר, שזהו רק לְפַּרְסָאֵי – לפרסיים, דְמַגְנוּ עִילָוָאן – שהם לוחמים כדי לשמור על העיר ועל יושביה, ובכלל זה על ישראל המצויים שם.
שנינו במשנה, 'בֶּן בְּתֵירָא מַתִּיר בְּסוּס'. תַּנְיָא בברייתא, בֶּן בְּתֵירָא מַתִּיר בְּסוּס, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מְלָאכָה שֶּׁאֵין חַיָּיבִין עָלֶיהָ חַטָאת, שהרי בדרך כלל רוכבים על הסוס, וכיון שהחי נושא את עצמו אין זה נחשב שהסוס עושה מלאכה האסורה מהתורה, ובזה לא גזרו חכמים. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, הֲלָכָה כְּבֶן בְּתֵירָא.
משנה
משנתנו מוסיפה עתה ומבארת שיש דברים נוספים שאסור למכור לגויים, הגם שאין בהם חשש עבודה זרה, אֵין מוֹכְרִין לָהֶם דוּבִּים וַאֲרָיוֹת, המשמשים להריגת בני אדם, וְלֹא מוכרים להם כָּל דָּבָר שֶּׁיֶּשׁ בּוֹ נֶזֶק לָרַבִּים, כגון כלי מלחמה, מחשש שישתמשו בו נגד יהודים. אֵין בּוֹנִין עִמָּהֶם בָּסִילְקִי – ארמון גבוה, ששם דנים בני אדם, ומי שנגמר דינו להריגה מפילים אותו משם להמיתו, וְלא גַּרְדּוֹם – בנין העשוי לדון בו דיני נפשות, אִיצְטַדְיָא – מקום משחק שמביאים לשם שוורים הנלחמים בבני אדם והורגים אותם, וּבִימָה – מגדל צר וגבוה, שדוחפים משם את הנידון למוות, כדי להמיתו, אֲבָל בּוֹנִים עִמָּהֶם בִּימוֹסְיָאוֹת – בנינים שאינם לצורך עבודה זרה, ולא להמית בהם בני אדם, וּמֶרְחֲצָאוֹת, אף על פי שדרכם להעמיד עבודה זרה בבית המרחץ, אמנם כאשר הִגִּיעַ הישראל לְכִיפָּה שבבית המרחץ שֶׁמַּעֲמִידִין בָּהּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אָסוּר להמשיך ולִבְנוֹתָהּ עמהם.
