פסקי הלכות, מסכת עבודה זרה, פרק ראשון (ב)

(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

ו. היו ישראל שוכנים בין העובדי כוכבים וכרתו להם ברית מותר למכור כלי זיין לעבדי המלך וגייסותיו מפני שעושים בהם מלחמה עם צרי המדינה להצילה ונמצאו מגינים עלינו שהרי אנו שרויין בתוכם, עיר שיש בה עבודת כוכבים מותר להלך חוצה לה ואסור להכנס בתוכה, היה חוצה לה עבודת כוכבים מותר להלך בתוכה. (הלכות עבודה זרה פרק ט הלכה ט)

ז. ההולך ממקום למקום אסור לו לעבור בעיר שיש בה עבודת כוכבים, במה דברים אמורים בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אבל אם יש שם דרך אחרת ונקרה והלך בזו מותר. (הלכות עבודה זרה פרק ט הלכה י)

ח. ישב לו קוץ ברגלו לפני עבודת כוכבים לא ישוח ויטלנו מפני שנראה כמשתחוה לה, נתפזרו לו מעות בפניה לא ישוח ויטלם מפני שנראה כמשתחוה לה אלא ישב ואחר כך יטול. (הלכות עבודה זרה פרק ג הלכה ז)

ט. פרצופות המקלחות מים בפני עבודת כוכבים לא יניח פיו על פיהם וישתה מפני שנראה כמנשק לעבודת כוכבים. (הלכות עבודה זרה פרק ג הלכה ח)

י. הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות וכל העובר עליהן ואמר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך או איני מקפיד על כך מכין אותו מכת מרדות.

ואלו הן: לא יניח אדם פיו על הסילון המקלח מים וישתה, ולא ישתה בלילה מן הנהרות ומן האגמים שמא יבלע עלוקה והוא אינו רואה, ולא ישתה מים מגולים שמא שתה מהן נחש וכיוצא בו מזוחלי עפר וישתה וימות. (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יא הלכות ה-ו)

יא. הבולע נימה של מים מחמין לו חמין בשבת ועושין לו כל צרכי רפואה מפני שהיא סכנת נפשות, וכן מי שנשכו כלב שוטה או אחד מזוחלי העפר שממיתין אפילו היו ספק ממיתין ספק אין ממיתין עושין לו כל צרכי רפואה להצילו. (הלכות שבת פרק ב הלכה ו)

יב. עיר שיש בה עבודת כוכבים והיו בה חנויות מעוטרות ושאינן מעוטרות המעוטרות אסור ליהנות בהן בכל מה שבתוכן מפני שחזקתן שבגלל עבודת כוכבים נתעטרו ושאינן מעוטרות מותרות בהנאה, חנויות של עבודת כוכבים אסור לשכרן מפני שמהנה עבודת כוכבים. (הלכות עבודה זרה פרק ט הלכה יב)

יג. המוכר בית לעבודת כוכבים דמיו אסורים בהנאה ויוליכם לים המלח, אבל עובדי כוכבים שאנסו ישראל וגזלו ביתו והעמידו בו עבודת כוכבים דמיו מותרין וכותב ומעלה בערכאות שלהם. (הלכות עבודה זרה פרק ט הלכה יג)

יד. וחלילין של עובדי כוכבים אסור לספוד בהן, הולכין ליריד של עבודת כוכבים ולוקחין מהן בהמה עבדים ושפחות בגיותן ובתים ושדות וכרמים וכותב ומעלה בערכאות שלהן מפני שהוא כמציל מידם, במה דברים אמורים בלוקח מבעל הבית שאינו נותן מכס אבל הלוקח שם מן התגר אסור מפני שהוא נותן מכס והמכס לעבודת כוכבים ונמצא זה מהנה עבודת כוכבים, עבר ולקח מן התגר אם בהמה לקח מנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה, ואם כסות וכלים לקח ירקבו, לקח מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח, לקח עבד לא מעלים ולא מורידין. (הלכות עבודה זרה פרק ט הלכה יד)

טו. מותר לכהן להטמא בבית הפרס או בחוצה לארץ לדבר מצוה בזמן שאין שם דרך אלא היא, כגון שהלך לישא אשה או ללמוד תורה, אף על פי שיש שם מי שילמדנו בארץ ישראל לא מן הכל אדם זוכה ללמוד, וכן מיטמא בטומאה מדבריהם לכבוד הבריות, כיצד אבל שהלך בבית הפרס הכל הולכין אחריו שם לנחמו, וכן מדלגין על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל ואפילו מלכי עכו"ם כדי להבחין בינם לבין מלכי ישראל כשיחזור כבודן למקומן, וכן כל כיוצא בזה, וכן מיטמא בטומאה של דבריהם לדון עם העכו"ם ולערער עמהן, מפני שהוא מציל מידם, וכן כל כיוצא בזה. (הלכות אבל פרק ג הלכה יד)

טז. דברים שהן מיוחדין למין ממיני עבודת כוכבים שבאותו מקום אסור למכור לעובדי אותה עבודת כוכבים שבאותו המקום לעולם, ודברים שאינן מיוחדין לה מוכרין אותם סתם, ואם פירש העובד כוכבים שהוא קונה אותם לעבודת כוכבים אסור למכור לו אלא אם כן פסלו מלהקריבו לעבודת כוכבים, לפי שאין מקריבין חסר לעבודת כוכבים. (הלכות עבודה זרה פרק ט הלכה ו)

יז. היו מעורבין דברים המיוחדין עם דברים שאין מיוחדין כגון לבונה זכה בכלל לבונה שחורה מוכר הכל סתם ואין חוששין שמא ילקט הזכה לבדה לעבודת כוכבים וכן כל כיוצא בזה. (הלכות עבודה זרה פרק ט הלכה ז)

יח. כשם שאין מוכרין לעובד כוכבים דברים שמחזיקין בהן ידיהן לעבודת כוכבים כך אין מוכרין להם דבר שיש בו נזק לרבים כגון דובים ואריות וכלי זיין וכבלים ושלשלאות ואין משחיזין להם את הזיין, וכל שאסור למוכרו לעובד כוכבים אסור למוכרו לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים, וכן אסור למכור כלי נזק לישראל ליסטים. (הלכות עבודה זרה פרק ט הלכה ח)

יט. אסור לישראל להשאיל או להשכיר בהמה גסה לגוי שלא יעשה בה מלאכה בשבת והרי הוא מצווה על שביתת בהמתו, ואסרו חכמים למכור בהמה גסה לגוי גזירה שמא ישאיל או ישכיר, ואם מכר קונסין אותו עד עשרה בדמיה ומחזירה ואפילו שבורה אין מוכרין ומותר לו למכור ע"י סרסור שהסרסור אינו משכיר ואינו משאיל. (הלכות שבת פרק כ הלכה ג)

כ. ומותר למכור להם סוס שאין הסוס עומד אלא לרכיבת אדם לא למשאוי והחי נושא את עצמו, וכדרך שאסרו למכור לגוי כך אסרו למכור לישראל החשוד למכור לגוי, ומותר למכור להם פרה לשחיטה ושוחט אותה בפניו, ולא ימכור סתם אפילו שור של פטם שמא ישהא אותו ויעבוד בו. (הלכות שבת פרק כ הלכה ד)

כא. מקום שנהגו למכור להן בהמה דקה מוכרין, מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין, ובכל מקום אין מוכרין להם חיה גסה כמו שאין מוכרין להם בהמה גסה אלא על ידי סרסור. (הלכות שבת פרק כ הלכה ה)

כב. וכן אין מוסרין תינוק ישראל לגוי ללמדו ספר וללמדו אומנות, מפני שכולן חשודין על משכב זכור, ואין מעמידין בהמה בפונדקיות של גויים ואפילו זכרים אצל זכרים ונקבות אצל נקבות. (הלכות איסורי ביאה פרק כב הלכה ה)

כג. ואין מוסרין בהמה חיה ועוף לרועה גוי אפילו זכרים לגוים ונקבות לגויות מפני שכולן חשודין על הרבעת בהמה וכבר ביארנו שהן אסורין בזכור ובבהמה ונאמר ולפני עור לא תתן מכשול. (הלכות איסורי ביאה פרק כב הלכה ו)

כד. ומפני מה אין מוסרין בהמה נקבה לגויה מפני שכולן בחזקת נואפים וכשיבוא הנואף לשכב עם הגויה זו אפשר שלא ימצאנה וישכב עם הבהמה או אפילו ימצאנה ישכב עם הבהמה. (הלכות איסורי ביאה פרק כב הלכה ז)

כה. אסור למכור לגוים כל כלי המלחמה ואין משחיזין להם את הזיין ואין מוכרין להן לא סכין ולא קולרין ולא כבלים ולא שלשלאות של ברזל ולא עששיות של ברזל הינדואה ולא דובים ואריות ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים אבל מוכרין להן תריסין שאינן אלא להגן. (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יב הלכה יב)

כו. וכשם שאסרו למכור לגוי כך אסרו למכור לישראל שמוכר לגוי, ומותר למכור הזיין לחיל של בני המדינה מפני שהן מגינין על ישראל. (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יב הלכה יג)

כז. כל שאסור למכור לגוי אסור למכור לישראל שהוא ליסטיס, מפני שנמצא מחזק ידי עובר עבירה ומכשילו, וכן כל המכשיל עור בדבר והשיאו עצה שאינה הוגנת או שחיזק ידי עוברי עבירה שהוא עור ואינו רואה דרך האמת מפני תאות לבו הרי זה עובר בלא תעשה שנ' ולפני עור לא תתן מכשול. הבא ליטול ממך עצה תן לו עצה ההוגנת לו. (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יב הלכה יד)

כח. אסור לבנות עם העובדי כוכבים כיפה שמעמידים בה עבודת כוכבים ואם עבר ובנה שכרו מותר, אבל בונה הוא לכתחילה הטרקלין או החצר שיש בה אותה הכיפה. (הלכות עבודה זרה פרק ט הלכה יא)