משנה ו: מִי שֶׁהָיָה בֵיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה וְנָפַל, אָסוּר לִבְנוֹתוֹ. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, כּוֹנֵס בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת וּבוֹנֶה. הָיָה שֶׁלּוֹ וְשֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, נִדּוֹן מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה. אֲבָנָיו עֵצָיו וַעֲפָרוֹ, מְטַמְּאִין כַּשֶּׁרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כַּנִּדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ. מַה נִּדָּה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא, אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא:
משנה ו: מִי שֶׁהָיָה בֵיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה, שהיה לו ולעבודה זרה כותל משותף, ואותו בית עבודה זרה עצמו היה נעבד, וְנָפַל אותו הכותל, אָסוּר לו לִבְנוֹתוֹ מחדש, כיון שבכך הוא בונה כותל לעבודה זרה, כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, כּוֹנֵס בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ – נכנס לתוך תחום חצרו בשיעור אַרְבַּע אַמּוֹת, וּבוֹנֶה שם את הכותל, ובאופן זה אינו משתתף בבניית בית העבודה זרה, אך לא ישאיר את אותו מקום של ארבע אמות פנוי, שלא ישתמשו במקום זה לבית עבודה זרה, אלא ימלא את המקום קוצים, ויעשה שם בית הכסא לתינוקות. הָיָה הכותל שֶׁלּוֹ וְשֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, כלומר, שהיה הכותל בנוי על קרקע של שניהם, חצי הקרקע שלו וחצי הקרקע של עבודה זרה, נִדּוֹן מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, כלומר, החצי של העבודה זרה אינו נחשב באותם ארבע אמות, ואילו החצי שלו נחשב באותם ארבע אמות, ונמצא שעליו להרחיק רק שלש אמות ממקום עמידת הכותל, שהם ארבע אמות מקרקע עבודה זרה.
דין נוסף, אֲבָנָיו, עֵצָיו, וַעֲפָרוֹ של אותו כותל ששימש גם לבית עבודה זרה, ואפילו חלקו של הישראל, מְטַמְּאִין מדרבנן כַּשֶּׁרֶץ, שהוא מטמא את הנוגע בו אך לא את הנושא אותו, שֶׁנֶּאֱמַר 'שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ', לשון שרץ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מטמאין כַּנִּדָּה, המטמאת אפילו במשא, ואף כאן הנושא את העבודה זרה, אפילו שאינו נוגע בה, נטמא, שֶׁנֶּאֱמַר 'תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה [-נדה], צֵא תֹּאמַר לוֹ', ויש לדרוש מפסוק זה, מַה נִּדָּה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא, אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא.
