משנה ג: עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיָה לָהּ גִנָּה אוֹ מֶרְחָץ, נֶהֱנִין מֵהֶן שֶׁלֹּא בְטוֹבָה וְאֵין נֶהֱנִין מֵהֶן בְטוֹבָה. הָיָה שֶׁלָּהּ וְשֶׁל אֲחֵרִים, נֶהֱנִין מֵהֶן בֵּין בְּטוֹבָה וּבֵין שֶׁלֹּא בְטוֹבָה:
עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיָה לָהּ גִנָּה אוֹ מֶרְחָץ, נֶהֱנִין מֵהֶן שֶׁלֹּא בְטוֹבָה – מותר להנות מהן באופן שאינו מחזיק טובה לעבודה זרה, וכל שכן שאינו משלם שכר על כך לעבודה זרה, כיון שלגבי עבודה זרה לא שייך 'להקדיש' לה דברים, אלא אם כן הקריבום לפניה, שאז הם נאסרים מדין תקרובת עבודה זרה, אבל כל זמן שלא הקריבום, אף שהם שייכים לעבודה זרה, אינם אסורים, וְאֵין נֶהֱנִין מֵהֶן בְטוֹבָה – אסור להנות מהם באופן שמחזיק לה טובה, וכל שכן שאסור להנות באופן שמשלם שכר על הנאתו, כיון ששכר זה ניתן לעבודה זרה. הָיָה המרחץ שֶׁלָּהּ וְשֶׁל אֲחֵרִים, נֶהֱנִין מֵהֶן בֵּין בְּטוֹבָה וּבֵין שֶׁלֹּא בְטוֹבָה – בין אם מחזיק להם טובה ובין אם אינו מחזיק להם טובה, אך אסור להנות באופן שמשלם להם שכר.
