משנה ז: שָׁאֲלוּ אֶת הַזְּקֵנִים בְּרוֹמִי, אִם אֵין רְצוֹנוֹ בַּעֲבוֹדָה זָרָה, לָמָּה אֵינוֹ מְבַטְלָהּ. אָמְרוּ לָהֶן, אִלּוּ לְדָבָר שֶׁאֵין צֹרֶךְ לָעוֹלָם בּוֹ הָיוּ עוֹבְדִין, הָיָה מְבַטְלוֹ. הֲרֵי הֵן עוֹבְדִין לַחַמָּה וְלַלְּבָנָה וְלַכּוֹכָבִים וְלַמַּזָּלוֹת. יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ מִפְּנֵי הַשּׁוֹטִים. אָמְרוּ לָהֶן, אִם כֵּן, יְאַבֵּד דָּבָר שֶׁאֵין צֹרֶךְ לָעוֹלָם בּוֹ וְיַנִּיחַ דָּבָר שֶׁצֹּרֶךְ הָעוֹלָם בּוֹ. אָמְרוּ לָהֶן, אַף אָנוּ מַחֲזִיקִין יְדֵי עוֹבְדֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ, שֶׁאוֹמְרִים, תֵּדְעוּ שֶׁהֵן אֱלוֹהוֹת, שֶׁהֲרֵי הֵן לֹא בָטָלוּ:
שָׁאֲלוּ אֶת הַזְּקֵנִים בְּרוֹמִי – שאלו הגויים את חכמי ישראל בעיר רומי, אִם אֵין רְצוֹנוֹ של הקדוש ברוך הוא בַּעֲבוֹדָה זָרָה, לָמָּה אֵינוֹ מְבַטְלָהּ, ומניח הוא לטעות אחרי העבודה זרה. אָמְרוּ לָהֶן חכמי ישראל, אִלּוּ לְדָבָר שֶׁאֵין צֹרֶךְ לָעוֹלָם בּוֹ הָיוּ עוֹבְדִין, הָיָה מְבַטְלוֹ, אבל הֲרֵי הֵן עוֹבְדִין לַחַמָּה וְלַלְּבָנָה וְלַכּוֹכָבִים וְלַמַּזָּלוֹת, וכי ראוי הדבר שיְאַבֵּד הקדוש ברוך הוא את עוֹלָמוֹ מִפְּנֵי הַשּׁוֹטִים, העובדים להם. אָמְרוּ לָהֶן הגויים, אִם כֵּן, יְאַבֵּד עבודה זרה שהיא דָּבָר שֶׁאֵין צֹרֶךְ לָעוֹלָם בּוֹ, וְיַנִּיחַ דָּבָר שֶׁצֹּרֶךְ הָעוֹלָם בּוֹ, כמו חמה ולבנה וכוכבים. אָמְרוּ לָהֶן החכמים, אם יהיה כן, נמצא שאַף אָנוּ מַחֲזִיקִין יְדֵי עוֹבְדֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ – מחזקים אנו את דעת העובדים לחמה וללבנה, שֶׁאוֹמְרִים, תֵּדְעוּ – יש לנו ראיה לכך שֶׁהֵן אֱלוֹהוֹת, שֶׁהֲרֵי כל העבודות הזרות התבטלו, ואילו הֵן לֹא בָטָלוּ, ולכן מניח הקב"ה את עולמו כך, והרוצה לטעות ולעבוד עבודה זרה, יטעה.
