משנה ט: דּוֹרְכִין עִם הַגּוֹי בַּגַּת, אֲבָל לֹא בוֹצְרִין עִמּוֹ. יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְטֻמְאָה, לֹא דוֹרְכִין וְלֹא בוֹצְרִין עִמּוֹ, אֲבָל מוֹלִיכִין עִמּוֹ חָבִיּוֹת לַגַּת וּמְבִיאִין עִמּוֹ מִן הַגָּת. נַחְתּוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְטֻמְאָה, לֹא לָשִׁין וְלֹא עוֹרְכִין עִמּוֹ, אֲבָל מוֹלִיכִין עִמּוֹ פַת לַפַּלְטָר:
דּוֹרְכִין עִם הַגּוֹי בַּגַּת – מותר ליהודי להשכיר עצמו לגוי ולדרוך יחד עמו את הענבים של הגוי הנמצאים בגת, ואף על פי שאסור לקבל כסף על עבודה באיסורי הנאה, הרי תנא זה סובר שכל זמן שלא הגיע היין לבור אינו נאסר כלל במגע הגוי, ואפילו בשתייה הוא מותר, אֲבָל לֹא בוֹצְרִין עִמּוֹ – אסור ליהודי לבצור ענבים יחד עם הגוי, כיון שהגוי מניח אותם בגת טמאה, והם נטמאים, וסובר תנא זה שאסור לגרום טומאה לפירות שבארץ ישראל, אפילו הם פירות חולין, ואפילו הם של גוי.
יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה את המלאכה בפירותיו בְטֻמְאָה, הרי הוא עובר בכך איסור, שהרי הוא מטמא גם את החלק של התרומות והמעשרות שבפירות אלו, ולכן לֹא דוֹרְכִין וְלֹא בוֹצְרִין עִמּוֹ, כדי שלא יהא רגיל לעשות כן. אֲבָל מוֹלִיכִין עִמּוֹ – מותר לעזור לאותו יהודי ולהביא עמו חָבִיּוֹת ריקות לַגַּת, כיון שכעת אין בהם פירות, וּמְבִיאִין עִמּוֹ את החביות המלאות יין מִן הַגָּת, כיון שכבר הסתיימה מלאכתם, הגם שעשה זאת בטומאה ובאיסור, מכל מקום אין האיסור לסייע לו אלא באותה שעה ממש שבה הוא עובר את האיסור, אבל לפניה או לאחריה מותר. נַחְתּוֹם יהודי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה את הפת בְטֻמְאָה, לֹא לָשִׁין וְלֹא עוֹרְכִין עִמּוֹ, כיון שבשעת הלישה נטמאת העיסה, והרי הוא מסייע לו בזמן העבירה, והגם שבזמן עריכת הפת הרי היא טמאה כבר משעת הלישה, מכל מקום הלישה והעריכה נחשבים כדבר אחד, ובשניהם אסור לסייע לו, אֲבָל מוֹלִיכִין עִמּוֹ פַת לַפַּלְטָר – מותר לסייע לו בהולכת הפת לאופה, כיון שזו כבר מלאכה אחרת שאינה שייכת ללישה ולעריכה, וכיון שהככרות כבר טמאים, אין איסור לסייע לו עתה במלאכות האחרות.
