פרק ז, משנה א: הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי צָדוֹק עַל פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁמֵּת שֶׁאֵין בּוֹ לַכֹּהֵן כְּלוּם, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתָן כְּחָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל בֵּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתָן אֶלָּא כְפִדְיוֹן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי:
פרק ז, משנה א: נאמר בתורה (שמות יג יג) "וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה". הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי צָדוֹק עַל שה שהפריש האדם לפִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר, שֶׁאם מֵּת השה, שֶׁאֵין בּוֹ לַכֹּהֵן כְּלוּם – אין לכהן כל תביעה על בעל החמור, כיון שכבר ייחד לו שה לפדיונו, ואף שמת השה קודם שהספיק ליתנו לכהן, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתָן – בעל החמור הוא שמפסיד ממיתת השה, ועליו להפריש שה נוסף ולפדות עליו את החמור, כְּחָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל פדיון הבֵּן, שאם הפריש האב חמשה סלעים לפדיון בנו, ואבדו קודם שנתנם לכהן, שלדברי הכל חייב לפדותו על חמשה סלעים אחרים, וסובר רבי אליעזר שגם לגבי פדיון פטר חמור הדין כן, כיון שהוקשו הדברים זה לזה, שנאמר "וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה". וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתָן, אלא אם מת השה אחרי שהפרישו וקודם שניתן לכהן אין בעל החמור צריך לפדותו, אֶלָּא דינו כְפִדְיוֹן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שאם פדה את המעשר על ממון, ואבד הממון קודם שהעלהו לירושלים, אינו צריך לחזור ולפדותו, כיון שנאמר (במדבר יח טו) "כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה", ומלשון 'אך' דרשו חכמים שרק לענין פדייה הוקש פדיון פטר חמור לפדיון הבן, ולא לשאר דברים.
